שמעון ויזנטל

וינה, אוסטריה

שמעון ויזנטל (31.12.1908, 20.9.2005) היה מהנדס-אדריכל יהודי שנודע כ"צייד נאצים". כניצול השואה הקדיש את חייו לאיסוף ראיות ולמתן מידע על פושעי מלחמה נאצים, במטרה להביאם לדין. לטעמו הוא הצליח לסייע בהעמדתם לדין של יותר מ-1,100 נאשמים. חי ופעל בעיקר בווינה.

נולד בבוצ'אץ' שבגליציה במשפחה יהודית דוברת יידיש. אביו נהרג במלחמת העולם הראשונה. המשפחה חוותה גל של אלימות ופשיטות ושהתה תקופות בוינה. אמו לימדה אותו גרמנית, והוא למד עברית לא רהוטה אך רכש שפות נוספות לאורך חייו.

בילדותו וחיי הנעורים חווה שינויים בשלטון ובאלימות מקומית. למד בבית ספר תיכון מקומי והשתלם כמהנדס-אדריכל בפראג ב-1932. עבד כלבוב כאדריכל ונישא לצילה מילר בשנת 1936.

ב־1939 לבוב נכבשה על ידי ברית המועצות, וב־1941 על ידי גרמניה הנאצית. ויזנטל ואשתו נכלאו בגטו, אזור שבו רוכזו יהודים בזמן המלחמה, ובהמשך הוגלו למחנות עבודה והשמדה. רבים מבני משפחתו נספו.

במחנות עבד בעבודות כפייה, שרטט תיעוד טכני לרכבות ולעיתים ניצל בזכות כישוריו. היו מקרים שבהם כמעט נורה להורג; ניצולו נחסך בזכות מתווכים שהוכיחו את ערכו לעבודה. ברח מן המחנה והצטרף לפרטיזנים הפולנים, ושוב נתפס אחר כך על ידי הגסטפו. עבר צעדות כפייה קשות ושב למאוטהאוזן, שבו שוחרר ב־5 במאי 1945 על ידי חיילים אמריקאים.

לאחר המלחמה החל לעבוד עבור הצבא האמריקאי באיסוף ראיות על פושעים נאצים. הוא המשיך לאסוף חומר גם באופן עצמאי, לצייר מפות, לאסוף שמות ותמונות ולשמר מסמכים. ב־1947 ייסד מרכז תיעוד בלינץ, ובהמשך מרכז בווינה. שיטתו לא הייתה לחפש פיזית ולכוד נאצים, אלא לאסוף ראיות וללחוץ על רשויות משפטיות להעמיד חשודים לדין.

ויזנטל השתמש בתקשורת כדי לבנות דעת קהל. עבודתו הובילה למשפטים רבים בגרמניה ובמדינות אחרות. לטענות שונות היו גם מתנגדים וביקורות, ובמקרים מסוימים נפלו טעויות במידע, כמו במקרה יוזף מנגלה.

ויזנטל לא טען שלכד את אייכמן, אך טען שסיפק תמונות ומידע שעזר בזיהוי. הוא שלח דיווחים כבר בשנות ה־50 על מגוריו של אייכמן בארגנטינה.

הוא סייע לחשוף את זהותו של הקצין ששילח את אנה פרנק. גילוי זה סתר טענות הכחשה על אמיתות יומנה של אנה פרנק.

מידע שמסר ויזנטל סייע בקשירתו של שטנגל בברזיל ובהעמדתו לדין בגרמניה. שטנגל נידון למאסר עולם.

מידע שמסר על הימצאו של מנגלה התברר כחסר דיוק ומנע מעקב נכון. טעות זו עוררה ביקורת על עבודתו של ויזנטל.

ויזנטל עבד על מקרים רבים נוספים וניהל רשת מתנדבים וחוקרים שסייעו באיסוף חומר.

ויזנטל הקנה דגש על זיכרון השואה, לחם באנטישמיות והנחיל לקחים היסטוריים. הוקמו מרכזים על שמו, כולל מרכז בלוס אנג'לס ובווינה. פרסומים ופעילותו השפיעו על ביטול חוקי התיישנות לפשעי מלחמה באירופה. פרסם ספרים וסיפורי מחקר, ובעולם התרבות והקולנוע דמותו שימשה השראה.

הוא זכה בעיטורים רבים, כגון מדליית הזהב של הקונגרס האמריקני (1980), לגיון הכבוד הצרפתי (1986), מדליית החירות הנשיאותית (2000) ואבירות כבוד מממלכת בריטניה (2004).

ב־20 בספטמבר 2005 נפטר בווינה בגיל 96, ונטמן בהרצליה.

פעילותו עוררה אויבים. חלקם חששו לחשיפה של עברם הנאצי. אחרים האשימו אותו בניכוס הישגים או בשקר. גם נאו-נאצים ואנטישמים ניסו לפגוע בו ובבתו.

היו לו חילוקי דעות עם ממשלות שונות, כולל ארצות הברית, ישראל ואוסטריה. לעיתים הוא האשים ממשלות במחדל או בסיוע עקיף לפושעים.

באוּסְטְריה, בה התגורר, ספג התנכלויות בשנות ה־50 וה־60. יחס הציבור השתנה בהדרגה לטובתו בשנות ה־90, כשהדור הצעיר ראו בו דמות של יושר ומחויבות.

ב־14 ביוני 2010 הנפיקו דואר ישראל ודואר אוסטריה בול המנציח את שמו ועקרונות פועלו. על הבול נכתב בעברית, באנגלית ובגרמנית: "צדק, לא נקם".

וינה, אוסטריה

שמעון ויזנטל (1908, 2005) היה אדריכל יהודי ששרד את השואה. "שואה" פירושו התקופה שבה נרצחו מיליוני יהודים בידי הנאצים. אחרי המלחמה השמיע קולם של הקורבנות.

נולד בבוצ'אץ'. משפחתו דיברה יידיש וגרמנית. אביו מת במלחמת העולם הראשונה.

למד אדריכלות בפראג ועבד בעיר לבוב. בשנת 1936 נישא לצילה.

במלחמה הוא ואשתו נכלאו בגטו (מקום בו רוכזו יהודים). לאחר מכן הוגלו למחנות עבודה. משפחתו רבות איבדו את חייהם. ויזנטל ניצל בזכות כישוריו הטכניים. הוא ברח והצטרף לפרטיזנים, קבוצת לוחמים שהתנגדה לנאצים. לבסוף נתפס שוב, עבר צעדת חורף קשה ושוחרר ב־1945.

לאחר המלחמה התחיל לאסוף מסמכים ותמונות על פושעי המלחמה. הוא לא היה שוטר. הוא חיפש ראיות ומסמך אותן. כך עזר להביא אלפי נאצים למשפט. לפעמים המידע שלו עזר, ולפעמים היה שגוי.

הוא עזר למצוא מידע על כמה נאצים מפורסמים. לא תמיד טען שהוא תפס אותם בעצמו.

ויזנטל עבד כדי שיזכרו את השואה ולמנוע שנאה. מרכזים לזכרו נפתחים ברחבי העולם. קיבל עיטורים חשובים. נפטר בווינה בגיל 96 וקבור בהרצליה.

אנשים וממשלות רבים תמכו בו. אחרים טענו נגדו או חששו ממנו. היו גם מי שניסו לפגוע בו.

ב־2010 הוצא בול משותף של ישראל ואוסטריה לזכרו. על הבול נכתב: "צדק, לא נקם".