שנאת ישראל בעולם היווני-רומי

''שנאת ישראל בעולם היווני-רומי'' מתארת את העוינות כלפי היהודים בתקופה העתיקה בעולם ההלניסטי וברומא. המגעים בין יהודים לפגאנים התחזקו אחרי כיבושי אלכסנדר הגדול. קהילות יהודיות חיות לצד עמים אחרים בערים גדולות כמו אלכסנדריה ורומא, אך נתקלו גם בביקורת ובעוינות.

יש כמה גישות להסבר התופעה. אחת טוענת שהעוינות נובעת מהבדל דתי מהותי: היהדות מונותאיסטית (אמונה באל אחד), והאמונה הזו נראתה זרה לפגאנים. גישה אחרת מדגישה סכסוכים פוליטיים, למשל מרד החשמונאים והשלטון שהתבסס על דת ומדינה יחד. יש חוקרים שטוענים שרומא שנאה זרים כללית, ולכן היהודים זכו ליחס דומה.

במצרים בעיר יב (אלפנטינה) התקיימה קהילה יהודית כבר במאה השמינית לפני הספירה. במאה החמישית לפנה"ס נוצר קיטוב כשיהודים נותרו נאמנים לשלטון הפרסי, והמקדש היהודי נהרס בידי סמכויות מקומיות. מאוחר יותר קיבלו היהודים רשות לבנותו מחדש.

באלכסנדריה התפתח קיטוב חריף בין היהודים לרוב היווני-מצרי. בשנת 38 לספירה פרץ פוגרום נגד יהודי העיר. המקורות העיקריים על האירועים הם פילון האלכסנדרוני ותיעודים רומיים. המצב הוסדר לבסוף בפקודות קיסריות שחידשו חלק מזכויות היהודים.

הרשומות על הקהילה היהודית ברומא מתחילות במאה השנייה לפנה"ס. לעתים גורשו יהודים מרומא בגלל חשש מ"פולחנים זרים" או גיור. עמדות רומאים כלפי היהודים היו מעורבות: לעג ובוז מצד סאטיריקנים והיסטוריונים, לצד סקרנות והתעניינות שאף הובילה לגרים (מומרי דת).

במצרים-ההלניסטית פותחו גרסאות עוינות ליציאת מצרים. במסורות אלה טענו שמוצאם של היהודים הוא מגורשים ממצרים, מצורעים או חוץ־חוקיים, ושהם גרמו צרות לתושבים.

הדמות משה תוארה אצל מחברים זרים לעתים כמנהיג מצרי או ככוהן. חלק מהכותבים הציגו אותו בכוונה עוינת, כאיש שטעם בחוקים שנראים מוזרים לפגאנים, בעוד אחרים העלו השוואות בין מבלי התפיסה של משה לפילוסופים יווניים.

טענת פופולארית לפיה היהודים סגדו לחמור או לפסל חמור במקדש. יוספי מקורות קלאסיים הזכירו זאת, אך גם היסטוריונים הפריכו או מצאו סתירות בדיווחים.

האשמה שחבורה מיהודים מקריבה בני-אדם בבית המקדש. רוב החוקרים רואים בזה שילוב של סיפורים ועיוותי לשון שנועדו להשמיץ.

עלילה שמקורה במקורות מצריים, שלפיה אבות היהודים היו מצורעים שגורשו ממצרים. גרסה זו שימשה להסבר מנוגד ליציאת מצרים.

הרומאים והיוונים שמו לב לשמירת השבת (יום מנוחה) והבינו אותה בצורות שונות. חלק ראו אותה כאמונה טפלה או כצום, אחרים כמן מנוחה דתית. היו דיווחים על ניצול השבת בקרב מצרים או רומאים במהלך התקפות.

החזיר נחשב טמא ביהדות, ולכן האיסור לאכולו בולט. פגאנים לא הבינו זאת, ולעתים לעגו. עם זאת, רבים מהכותבים העריצו את העקשנות היהודית להימנע מאכילת חזיר.

ברית מילה (מונח: חיתוך קטן בעורלה כסימן דתי) נחשבה למאפיין בולט של היהודים. בעולם היווני-רומי ניתנה לזה משמעות חברתית גדולה. באזורים שהשתלבו בתרבות ההלניסטית, חלק מהיהודים הימנעו ממילה כדי להיראות רומיים.

האמונה באל אחד (מונותאיזם) עמדה במרכז חיכוך רב. כפי שלא ניתן לזהות את האל היהודי עם אלים מקומיים, חלק מהפגאנים ניסו להשוותו לאלים כגון זאוס או דיוניסוס. היו גם שראו את היהדות כ"עבודת השמים" (פולחן אסטרלי) או אפילו כאתאיזם.

המרת דת (גיור) עוררה חשש ברומא. מקורות מצביעים על פעילות המרת אנשים ליהדות, ולעתים השלטון הגביל או גירש בעקבות כך.

בסיכום: היחסים בין יהודים לפגאנים בעולם היווני-רומי היו מורכבים. היו לכך שורשים דתיים, פוליטיים וחברתיים. מחד הופיעו לעג ועלילות, ומאידך ניכרה גם הערכה כלפי הקנאות והתמדה הדתית של היהודים.

שנאת ישראל בעולם היווני-רומי היא העוינות כלפי יהודים בזמנים העתיקים. יהודים חיו בערים גדולות עם היוונים והרומים. לפעמים חיו בשקט. לפעמים פרצו סכסוכים.

יש אנשים שאמרו שזה בגלל שהיהודים מאמינים באל אחד. אחרים אמרו שזה בגלל סכסוכים פוליטיים.

ביב שבמצרים הייתה קהילה יהודית. כשהשלטון המקומי החליף ידיים, המקדש שלהם נהרס ואז נבנה מחדש.

באלכסנדריה התגבש כעס גדול. בשנת 38 לספירה פרצו פרעות נגד היהודים. הרבה אנשים סבלו.

ברומא הגיעו יהודים כבר לפני תקופות רבות. לפעמים גורשו יהודים בגלל פחד מהמנהגים שלהם.

מצרים סיפרו סיפורים אחרים על מוצא היהודים. הם אמרו שהיהודים גורשו ממצרים בגלל מחלה. אלה היו סיפורים שאינם נכונים.

היו כותבים זרים שאמרו שמשה היה מצרי או כהן מצרי. זהו ניסיון שלהם להסביר את סיפור יציאת מצרים בדרך שלהם.

עלילות הן סיפורים שקריים שנועדו לבייש את היהודים. בין השאר הועלו שלוש עלילות עיקריות:
- עלילת החמור: טענו שהיהודים סוגדים לחמור. זה לא נכון.
- עלילת קורבן האדם: טענו שהיהודים מקריבים אנשים. זה שקר.
- עלילת המצורעים: טענו שאבות היהודים היו מצורעים וגורשו. גם זה מיסתור.

השבת היא יום מנוחה. פגאנים ראו אותה מוזרה. חלקם חשבו שאנשים צמים בשבת. זה לא היה נוהג כללי.

איסור אכילת חזיר הוא חוק יהודי דתי. פגאנים לעגו לזה. אחרים העריצו את הנאמנות של היהודים לחוק שלהם.

ברית מילה (מילה) היא פעולה דתית שמבצעים לתינוק זכר ביום השמיני. בעולם היווני-רומי זה נראה מוזר. חלק מהיהודים שרצו להיראות רומיים ויוונים חששו להמשיך ולעשות זאת.

מונותאיזם זה אמונה באל אחד. זה היה דבר מיוחד בעיני הפגאנים.

גיור זה כאשר אדם לא-יהודי מצטרף ליהדות. היו דיווחים על המרת אנשים, וזה עורר חשש אצל השלטונות.

בסיכום קצר: היו זמנים של סבל ומתח, אבל גם זמנים של חיים משותפים. עלילות ושקרים פגעו ביהודים, ולעתים גם הקנאות והמנהגים שלהם עוררו התרגשות וציפייה מצד אחרים.