שרפיים

שרפיים (Atractaspididae), שמכונים גם צפעוניים, הם משפחה של נחשים ארסיים.

לשרפיים יש ניבים נשלפים, שיניים ארוכות שנדחפות לאחור כשהן לא בשימוש. זה שונה מניבים קבועים, שאינם נעים. לשרפיים ראש משולש וצוואר צר. מאחורי העיניים יש בלוטות ארס; אצלם אלה מוארכות ומתרחבות בסופן. האישונים שלהם צרים מאוד, כמו אצל חתול (אישון = פתיחת העין), וזה עוזר להם לראות בלילה. בראשם יש קשקשים קטנים, לא לוחות גדולים כמו אצל פתניים וזעמניים, משפחות נחשים אחרות שמאופיינות בקשקשים גדולים בראש.

בוגר מגיע ל-30, 120 ס"מ וניזון מבעלי חיים קטנים. הם מכישים את הטרף ומזריקים ארס. לפעמים הטרף בורח והנחש עוקב אחריו עד שהוא נחלש ומת. הנחש עוקב באמצעות חוש הריח שלו.

בארץ ישראל מצוי מין אחד ממשפחה זו.

נכון למאי 2025 המשפחה כוללת 68 מינים.

בתנ"ך מוזכר ה'שרף/צפעוני' כמייצג נחש מסוכן. בספר ישעיהו מופיע תיאור שבו ילדים משחקים ליד מאורות של נחשים מסוכנים כמו פתן וצפעוני ולא נפגעים. במקום אחר משווים את מעשי הרשעים לביצי צפעוני שמתבקעות, ומכאן נראה שמדובר בנחש שמטיל ביצים (מטיל ביצים = שמטיל ביצים ולא יולד צאצאים חיים).

שרפיים (Atractaspididae) נקראים גם צפעוניים. זהו סוג נחשים ארסיים.

לשרפיים יש ניבים נשלפים. ניבים נשלפים = שיניים ארוכות שנכנסות לאחור כשהן לא בשימוש. לראש שלהם יש צורה משולשת וצוואר דק. מאחורי העיניים יש בלוטות שמייצרות ארס. האישונים שלהם צרים, כמו אצל חתול. זה עוזר להם לראות בלילה. הקשקשים על הראש קטנים.

נחשים בוגרים יכולים להיות בין 30 ל-120 ס"מ. הם אוכלים בעלי חיים קטנים. הם מכישים ומזריקים ארס. לפעמים הטרף בורח והנחש עוקב אחריו עד שהוא נחלש.

בישראל יש מין אחד של שרפיים.

נכון למאי 2025 יש במשפחה 68 מינים.

בתנ"ך מופיע הצבעה על צפעוני כנחש מסוכן. ישעיהו מדמיין עולם שבו ילדים משחקים ליד מאורות נחשים כאלה ולא נפגעים.