שִׁתְנָן (או שֵינָן, בלועזית: אוריאה) הוא תרכובת אורגנית מפחמן, חנקן, מימן וחמצן. נוסחתו הכימית CO(NH2)2. הגוף מייצר שתנן כדי להיפטר מעודפי חנקן שנוצרים בחילוף החומרים.
אצל חלק מהחיות, האטומים שבשתנן מקורם בפחמן דו-חמצני, מים, חומצה אספרטית ואמוניה. אמוניה היא תוצר מטבולי רעיל, ולכן הגוף ממיר אותה לשתנן בתהליך אנאבולי, תהליך בונה שצורך אנרגיה. ייצור השתנן מתרחש בעיקר בכבד.
חיות ימיות אותן הסביבה עשירה במים, מפרישות אמוניה ישירות ולכן לא מייצרות שתנן. עופות מייצרים חומצת שתן (חומר שונה ועם פחות צורך במים). גם בני אדם מייצרים מעט חומצת שתן מפירוק פורינים; עודף שלה עלול לגרום לשיגדון, סוג של דלקת מפרקים.
השתנן זוהה ב-1773 על ידי הילר רול. ב-1828 סונתז השתנן לראשונה על ידי פרידריך ולר מאשלגן ציאנאטי ואמוניום גופרתי. הצלחה זו הראתה שאפשר ליצור מולקולות אורגניות מחומרים אי-אורגניים, ופיתחה את תחום הכימיה האורגנית.
(הקטגוריה נותרת ברשימה כפי שהיא בטקסט המקורי.)
שתנן משמש כדנטורנט של חלבונים. דנטורנט הוא חומר שמפר את הקשרים הלא קוולנטיים בחלבון, וכך משנה את קיפולו. בריכוזים גבוהים (עד 10 מולר) משתמשים בו לשיבוש הקיפול הטבעי.
שתנן משמש בתכשירים דרמטולוגיים לטיפול בעור יבש.
רמת השתנן בדם נמדדת כדי לבדוק את תפקוד הכליות. מדדים נפוצים הם BUN (Blood Urea Nitrogen) ולעומתו רמת הקראטינין. רמות גבוהות של שתנן בדם נקראות אורמיה. גורם נפוץ לאורמיה הוא בעיה בכליות, אך גם התייבשות עלולה להעלות את הרמה. אורמיה גבוהה עלולה לגרום להפרעות נירולוגיות, ותקופות ארוכות של אורמיה עשויות לשנות את גוון העור לאפרפר. גם מחלות דם ממאירות עשויות להשפיע על רמות השתנן.
שתנן המסומן באיזוטופים הוא שימושי בבדיקות נשימה לגילוי Helicobacter pylori. החיידק מייצר את האנזים אוראז, שמפרק שתנן ומייצר אמוניה. בתגובה זו עולה ה-pH בסביבת החיידק, והנשימה נבדקת לשינויים בעקבות סימון הפחמן בשתנן. בדיקה דומה יכולה לזהות מינים של הליקובקטר בחיות כמו קופים וכלבים.
שִׁתְנָן (או אוריאה) הוא חומר שמכיל פחמן, חנקן, מימן וחמצן. הגוף מייצר אותו כדי להיפטר מעודפי חנקן.
שתנן נוצר בכבד. אמוניה היא חומר שעלול להזיק, לכן הגוף ממיר אותה לשתנן.
במקומות עם הרבה מים, כמו אצל דגים, מפרישים את האמוניה ישירות. עופות מייצרים חומצת שתן, שהיא סוג אחר של פסולת ונצרכת פחות מים.
השתנן התגלה ב-1773 על ידי הילר רול. ב-1828 פרידריך ולר סינתז אותו ממולקולות לא-חיות. זאת הייתה הצלחה חשובה בכימיה.
במעבדה משתמשים בשתנן כדי לשנות את צורת החלבונים. זאת קוראים דנטורציה, שינוי במבנה החלבון.
שתנן נמצא במשחות לטיפול בעור יבש.
בודקים את רמת השתנן בדם כדי להבין אם הכליות תקינות. רמה גבוהה של שתנן נקראת אורמיה. אורמיה עלולה להשפיע על תפקוד המוח ולקדם שינוי בגוון העור.
שתנן מסומן משמש בבדיקת נשימה לגילוי חיידק Helicobacter pylori. החיידק מפרק שתנן ומייצר אמוניה, וזה נמדד בנשימה.
תגובות גולשים