ש. שלום

ש. שלום (שלום יוסף שפירא; 1904, 1990) היה משורר, סופר, מחזאי, עורך ומתרגם עברי. זכה בפרס ישראל לספרות יפה ב-1973.

נולד בפרצ'ב שבפולין ועלה לארץ ב-1922 עם משפחתו. סבו היה אדמו"ר, כלומר מנהיג חסידי. ב-1925 הצטרף לקבוצה שחִידשה את הכפר חסידים בעמק זבולון, ועל כך כתב בספרו "עליית חסידים". עבד כמורה עד שנסוג מעצות ההוראה בגלל מחלת לב.

ב-1930 למד פנומנולוגיה (תורת ההכרה, חקר הניסיון האנושי) בגרמניה אצל תלמיד של חסן הוסרל. בשנים 1961, 1966 כיהן כיו"ר אגודת הסופרים.

ש. שלום נודע במיוחד כמשורר ולבורשן של סונטות (סונטה = שיר קצר ומסודר עם מבנה מיוחד). בין ספרי השירה הבולטים: "פלא גמע" (1934) ו"פנים אל פנים" (1940). כתב גם דרמות ליריות כמו "שבת עולם", "אדמה" ו"דן השומר". "דן השומר" מבוסס על המחזה "יריות על הקיבוץ" (1940) והולחן לאופרה על ידי מרק לברי.

סגנונו המוקדם נטה לאקספרסיוניזם (הבעה רגשית חזקה). בשירתו הלירית בולטת זיקה לסימבוליזם (שימוש בסמלים) ולמיסטיקה; הוא שאב רעיונות מהקבלה ומהחסידות. כתב גם שירה לאומית ותרגם רבות משירת העולם. תרגם את כל סונטות שייקספיר לעברית וזכה על כך בפרס טשרניחובסקי לתרגום.

שיריו תורגמו לשפות שונות, ובין הפרסים שקיבל: פרס ברנר (1949), פרס רופין (1956) ופרס ישראל לשירה (1973). חיבר גם פרוזה בעלת אלמנטים ביוגרפיים-רומנטיים, שזכתה להצלחה פחותה.

אחיו היה המחנך יצחק שפירא, מנהל בית הספר הריאלי בחיפה בשנים 1955, 1983.

ש. שלום (שלום יוסף שפירא; 1904, 1990) היה משורר וסופר עברי. הוא קיבל את פרס ישראל בשנת 1973.

נולד בפולין ועלה לארץ ב-1922 עם משפחתו. סבו היה אדמו"ר, כלומר מנהיג חסידי. המשפחה עזרה לייסד את כפר חסידים.

הוא עבד כמורה. הפסק את העבודה בגלל בעיית לב. ב-1930 למד בגרמניה על הדרך שבה אנשים חושבים וחווים.

כתב הרבה שירים. חיבר סונטות (סונטה = שיר קצר ומיוחד). בין ספריו: "פלא גמע" ו"פנים אל פנים". גם כתב מחזות כמו "דן השומר". המחזה התפתח גם לאופרה.

בשיריו שילב רעיונות מהקבלה ומהחסידות. תרגם את כל הסונטות של שייקספיר לעברית. קיבל פרסים חשובים במשך חייו.

אחיו, יצחק שפירא, ניהל את בית הספר הריאלי בחיפה.