תאולוגיה (מיוונית: theos = אלוהים, logos = עיון; בעברית: תורת האמונה) היא חקר שיטתי של האלוהות ויחסי האדם והאל. חקר זה נעשה לפי מסגרות ואמות מידה של אסכולות שונות. לעיתים מדובר בגישה רציונלית ושיטתית, ולעיתים בגישות שאינן רציונליות.
המושג הופיע כבר בכתביו של העולם היווני אריסטו. אצל אריסטו התאולוגיה קרובה למה שמכונה היום מטאפיזיקה, דיון בטבע הישות העליונה. ההוגה הרומי מרקוס טרנטיוס וארו הבחין בשלושה סוגי דיון: מיתי (מיתוסים של האלים), רציונלי (ניתוח פילוסופי) ואזרחי (טקסים וחובות דתיות).
נוצרים אימצו את המונח והשתמשו בו בצורות שונות. אצל חלק מהכותבים העתיקים הוא התייחס לדיון על טבעו של האל, ולעיתים דווקא לדיון על ישו כישות אלוהית. במקורות סכולסטיים בתקופה המאוחרת יותר נשא המונח משמעות של מחקר רציונלי של דוקטרינות הנצרות. דוקטרינה = אמונה רשמית של דת.
בהקשרים אקדמיים נדונים שאלות האם המונח "תאולוגיה" מתאים רק לנצרות. יש הטוענים שהוא מתאים יותר לדתות שמבוססות על דוקטרינות מפורשות. למשל, בקורסים על בודהיזם מדברים לעיתים על "פילוסופיה בודהיסטית" במקום "תאולוגיה בודהיסטית". בחלק מהדיונים על האסלאם מציעים שקווי המחקר המקבילים הם חקירה של החוק הדתי (שריעה). שריעה = מערכת חוקים דתית באסלאם.
התאולוגיה לרוב מניחה נכונות חלק מהאמונות הדתיות. לכן היא שונה מהפילוסופיה של הדת, שאינה מניחה את נכונותן מראש. אפשר לדמות שני קצוות: בקצה אחד יש מחקר חילוני בלבד, שמשתמש במושגים מדעיים או חברתיים להסבר תופעות דתיות. בקצה השני יש דיון בתוך שפת המאמינים עצמם, שמנסה להבין את ההשקפה הדתית מבחינתה הפנימית. בין הקצוות יש גישות שונות שמנסות לגשר ביניהן.
מאחר שחלק מהתאולוגיה משתמשת במושגים של המאמינים, לעיתים ילמדו אותה בעיקר מאמינים או תומכים. עם זאת אפשר ללמוד תאולוגיה גם כדי להבין את מבנה הדת בדרך אינטלקטואלית, בלי להיות מאמין.
במסורות מסוימות, כמו בנצרות המזרחית, מדגישים תפילה ויחס אישי לאל בדרך להבנה. עבור מאמינים רבים, לימוד תאולוגי שאין לו קשר לחוויה דתית עשוי להיראות חסר משמעות. רבים מהתאולוגים סבורים שעיסוק רציני בנושאים אלה מוביל לשינוי אישי מסוים, אם כי תוצאותיו משתנות מאדם לאדם.
תאולוגיה (פירוש המילה: תורת האמונה) היא ללמוד על אלוהים ועל הקשר בין אדם לאל.
הרעיון היה קיים כבר ביוון העתיקה. אריסטו דיבר על הדיון הזה כעל חלק מהפילוסופיה. הוגים רומים ויוונים דיברו על סיפורי האלים, על חשיבה פילוסופית, ועל טקסים דתיים.
נוצרים השתמשו במילה בדרכים שונות. לפעמים היא התייחסה לדיון על טבעו של אלוהים. לפעמים להתמקדות בישו כאלוהי.
יש דתות שבהן מדברים על רעיונות הדומים לתאולוגיה. למשל בלימודי בודהיזם מדברים הרבה על הפילוסופיה שלו. באסלאם יש דיון בחוקים דתיים שנקראים שריעה. שריעה = חוקי דת אסלאמיים.
תאולוגיה בדרך כלל מניחה שאמונות הדת נכונות. פילוסופיה של הדת לא מניחה זאת. יש מחקרים שמשלבים בין שתי הגישות.
עיסוק בתאולוגיה יכול להשפיע על האדם. רבים מרגישים שלימוד כזה משלב גם אמונה וגם מחשבה.
תגובות גולשים