תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה

ז'אן פיאז'ה חשב שהילדים לומדים לחשוב בשלבים ברורים.
ההתפתחות תלויה בבשלות המוח ובדרך שבה הילד מנסה להתאים את עצמו לעולם.
הוא דיבר על שני דרכי התאמה: הטמעה, שימוש במה שכבר יודעים, והתאמה, שינוי כשצריך.
דוגמה: תינוק שמנסה לשתות בכוס כמו מבקבוק, ולומד אחר כך לשתות נכון.

בשנתיים הראשונות ילד לומד דרך מישוש ותנועה. בתחילה יש רפלקסים.
לאט הוא חוזר על פעולות נעימות, ולבסוף מתחיל לחפש חפצים שמוסתרים. בסוף התקופה הוא יכול לדמיין דברים בראשו.

ילדים קטנים משתמשים בסמלים. הם לא מבינים תמיד שכמות נשארת אם משנים צורה.
הם מתרכזים בדבר אחד (מרכוז), וקשה להם לראות מה אחרים רואים (אגוצנטריות).
הם גם לפעמים רואים חפצים כאילו הם חיים (אנימיזם).

בגיל כ-7 עד 12 ילדים יכולים לסדר דברים לפי כללים ולחשוב בכמה מימדים.
הם עדיין מתקשים בחשיבה מאוד מופשטת.

בגיל ההתבגרות מתחילה חשיבה מופשטת. מתבגרים יכולים לחשוב על רעיונות כלליים ולשקול כוונות.

מאוחר יותר גילו חוקרים שחלק מהיכולות מגיעות מוקדם יותר. גם תרבות ולמידה משפיעות.
חוקרים אחרים המשיכו ופיתחו תאוריות חדשות.

תגובות גולשים

התגובה תפורסם באתר לאחר אישור המערכת

עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!