תאוריית ההתפתחות בשלבים של ז'אן פיאז'ה מסבירה כיצד מתפתח ההבנה והחשיבה של הילד בשלבים איכותיים אוניברסליים.
התנועת בין השלבים מונעת בעיקר על ידי בשילה מוחית ביולוגית, ולא ניתן להאיצה פשוט על ידי אימון. ההתקדמות מתווספת דרך מנגנון האיזון: הטמעה (assimilation), שימוש בכלים והתנהגויות קיימות כדי להתמודד עם מצב חדש, והתאמה (accommodation), שינוי ההתנהגות כדי להתאים לנסיבות חדשות. לדוגמה: תינוק שמנסה לשתות מכוס כמו מבקבוק (הטמעה), ואז משנה את התנהגותו עד שילמד לשתות מהכוס (התאמה).
פיאז'ה קישר גם התפתחות מוסרית להתקדמות הקוגניטיבית, והתיאוריה שלו כוללת שלבים מקבילים מוסריים.
עתה, בשנתיים הראשונות, הילד לומד בעיקר דרך חישה ותנועה. פיאז'ה חילק תקופה זו לתתי־שלבים:
- שלב הרפלקסים (חודש ראשון): רפלקסים כמו מציצה שולטים.
- תגובות מעגליות ראשוניות (עד 4 חודשים): חזרות של פעולות נעימות שמתרחשות על הגוף.
- תגובות מעגליות שניוניות (4, 8 חודשים): חזרות שקשורות להשפעה על חפצים חיצוניים.
- התנהגות מתואמת (עד שנה): שימוש במהלכים כדי להגיע למטרה, תחילת חיפוש חפצים מוסתרים (קביעות אובייקט, ההבנה שאובייקט ממשיך להתקיים גם אם לא רואים אותו), אך עדיין לא מושלם.
- תגובות מעגליות שלישוניות (שנה, שנה וחצי): ניסוי וטעייה, וריאציות על פעולות.
- חשיבה בסמלים (סוף התקופה): יכולת להחזיק פעולות במחשבה בלי לבצע אותן מיד.
עם יכולת הסמלה גדלה החשיבה, אך היא לא בשלה. ילדים בתקופה זו מתקשים בהבנת שימור (conservation), שהם לא מבינים שכמות נשארת כשהצורה משתנה. הם נופלים ב"טעות מרכוז" (centration), מתמקדים בממד אחד בלבד. מאפיינים נוספים: אגוצנטריות (קושי לראות נקודת מבט של האחר) ואנימיזם (ייחוס תכונות אנושיות לחפצים).
פיאז'ה קרא לשלב זה גם "שלב חוסר המוסר" מבחינה מוסרית, כי הקושי לראות דעות אחרות מגביל שיפוט מוסרי.
גיל 7, 12: הילדים רוכשים יכולות כמו טרנזיטיביות (אם א'>ב' וב'>ג', אז א'>ג') ומיונים רב־ממדיים. החשיבה עדיין קונקרטית, ויש קושי במשימות יחסיות כמו פרופורציות. מבחינה מוסרית זה "ריאליזם מוסרי", כללים נראים מוחלטים, ופחות לוקחים כוונות בחשבון.
גיל 12, 13 ומעלה: מופיע חשיבה מופשטת ויכולות לשקול רעיונות כלליים. מתבגרים מפתחים אידיאליזם ולעתים נוקשות רעיונית. מבחינה מוסרית הם יכולים לשקול כוונות ולהגיע לשיפוטים יותר אוטונומיים.
התאוריה היתה פורצת דרך, אך הוטחה עליה ביקורת משמעותית. פיאז'ה העריך לעתים נמוך מדי יכולות ילדים צעירים. המדגמים שלו היו קטנים ולפעמים רק מבני משפחתו. מחקרים מאוחרים מצאו כי חלק מהכישורים מגיעים מוקדם יותר, וחלקם מושפעים מתרבות ולמידה. כדי לתקן זאת צמחו גישות נאו-פיאז'יאניות שמותאמות יותר לנתונים. גם חוקרים כמו לורנס קולברג וקרול גיליגן פיתחו תאוריות מוסריות המשיכו את הדרך והוסיפו זוויות חדשות.
ז'אן פיאז'ה חשב שהילדים לומדים לחשוב בשלבים ברורים.
ההתפתחות תלויה בבשלות המוח ובדרך שבה הילד מנסה להתאים את עצמו לעולם.
הוא דיבר על שני דרכי התאמה: הטמעה, שימוש במה שכבר יודעים, והתאמה, שינוי כשצריך.
דוגמה: תינוק שמנסה לשתות בכוס כמו מבקבוק, ולומד אחר כך לשתות נכון.
בשנתיים הראשונות ילד לומד דרך מישוש ותנועה. בתחילה יש רפלקסים.
לאט הוא חוזר על פעולות נעימות, ולבסוף מתחיל לחפש חפצים שמוסתרים. בסוף התקופה הוא יכול לדמיין דברים בראשו.
ילדים קטנים משתמשים בסמלים. הם לא מבינים תמיד שכמות נשארת אם משנים צורה.
הם מתרכזים בדבר אחד (מרכוז), וקשה להם לראות מה אחרים רואים (אגוצנטריות).
הם גם לפעמים רואים חפצים כאילו הם חיים (אנימיזם).
בגיל כ-7 עד 12 ילדים יכולים לסדר דברים לפי כללים ולחשוב בכמה מימדים.
הם עדיין מתקשים בחשיבה מאוד מופשטת.
בגיל ההתבגרות מתחילה חשיבה מופשטת. מתבגרים יכולים לחשוב על רעיונות כלליים ולשקול כוונות.
מאוחר יותר גילו חוקרים שחלק מהיכולות מגיעות מוקדם יותר. גם תרבות ולמידה משפיעות.
חוקרים אחרים המשיכו ופיתחו תאוריות חדשות.
תגובות גולשים