לשון חז"ל (נקראת גם לשון חכמים או לשון המשנה) היא צורת העברית שבה דיברו וכתבו יהודים בין המאה הראשונה והחמישית לספירה. זו השפה שבה נכתבו המשנה, קובץ חוקים ומסורות שבעל פה, והמדרשים, פירושים וסיפורים על פסוקים, וגם חלקים מהתלמוד הבבלי והירושלמי. ההבדל בין לשון חז"ל ולשון התנ"ך ניכר בקלות, ושימש נושא למחקר של בלשנים במשך הדורות. גם דוברי התקופה עצמם הבחינו בכך, ואמרו: "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמה".
לשון חז"ל היא צורת עברית ישנה. יהודים דיברו וכתבו בה בין המאה הראשונה והחמישית לספירה. המשנה, ספר של חוקים ומסורות, נכתבה בלשון זו. גם מדרשים, סיפורים ופירושים לתנ"ך, וחלק מהתלמוד נכתבו בה. השפה הזו שונה מהעברית שבתנ"ך. אנשים מהעת ההיא אמרו: "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמה".
תגובות גולשים