תגובת הילחם או ברח

״הילחם או ברח״ (Fight-or-flight) היא תגובה גופנית שמכינה אדם או בעל-חיים להתמודד עם איום מידי.

בליבת יותרת הכליה נוצר מפל הורמונלי שמוביל להפרשת קטכולאמינים (הורמונים שמפעילים את הגוף), בעיקר נוראדרנלין ואדרנלין. הורמונים אחרים כמו אסטרוגן, טסטוסטרון וקורטיזול, וכן המוליכים העצביים דופמין וסרוטונין, משפיעים גם הם על האופן שבו מגיבים לסכנה. תגובה זו עוזרת להגנה מפני טורפים אך בטווח הארוך עשויה לגרום לדחק קשה וקושי להירגע.

המערכת האוטונומית (מערכת עצבים שעובדת ללא מודעות) מווסתת פעולות כמו נשימה ופעילות לב. היא מחולקת לשתי מערכות עיקריות: הפאראסימפתטית (Parasympathetic), שומרת על מנוחה, עיכול, גדילה וחיסון; והסימפתטית (Sympathetic), שמכינה את הגוף לפעולה מיידית.

במצבי סכנה המערכת הסימפתטית מפעילה את תגובת הילחם-או-ברח. הבלוטות האדרנל (על הכליות) משחררות קורטיקואידים והורמונים אחרים, וגורמות לשינויים גדולים: הזרמת דם מוגברת לשרירי השלד כדי לתת כוח ומהירות, עצירת פעילויות עיכול ותחזוקה תאית, עלייה בקצב הלב, בלחץ הדם וברמת הסוכר בדם, כיווץ כלי דם בעור למניעת דימום, הרפיה של שרירי הנשימה, הרחבת אישונים והפרשת אדרנלין.

לאדרנלין יש גם השפעות קוגניטיביות: הוא מחזק את התפיסה החושית ומעלה מודעות לגוף, אך עלול לפגוע בכושר ריכוז וחשיבה מעמיקה.

״הילחם או ברח״ זה מצב שבו הגוף מוכן להגנה כשיש סכנה.

הגוף שולח הורמונים מהאדרנל. האדרנל זו בלוטה ליד הכליות. אדרנלין ונוראדרנלין הם חומרים שמגרמים לגוף לפעול מהר.

יש מערכת עצבים ששולחת פקודות בלי לחשוב. קוראים לה מערכת אוטונומית. יש לה שני חלקים: אחד עוזר למנוחה ולעיכול (פאראסימפתטית). החלק השני מכין אותך להילחם או לברוח (סימפתטית).

במצב סכנה, הגוף מעביר דם לשרירים. העיכול נעצר זמנית. הדופק ולחץ הדם עולים. האישונים מתרחבים והנשימה קלה יותר. החושים חדים יותר, אבל קשה לפעמים להתרכז.

אם הגוף במצב הזה הרבה זמן, זה פוגע בו. זה עלול לגרום לבעיות כמו לחץ דם גבוה, סוכרת ומחלות לב.