התוכנית הגרעינית של איראן החלה בשנות ה־60 בזמן שלטון השאה. אז קיבלה איראן עזרה מארצות הברית, צרפת וגרמניה כדי לפתח גרעין אזרחי להפקת חשמל. בשנות ה־70 החלה בניית כור בבושהר, שהופעל רק ב־2010.
אחרי המהפכה ב־1979 הפרויקט הוקפא, כי הנהגה חדשה ראתה נשק גרעיני כבלתי־התיישב עם דעה דתית. התוכנית חודשה מאוחר יותר בשיתוף עם ארגנטינה, רוסיה וסין, והייתה תחת פיקוח הסוכנות הבין־לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א).
בשנות ה־2000 עלו חשדות שאיראן מנסה גם לפתח נשק גרעיני. ב־2002 הובררו מתקנים חשאיים בנתנז ובאראק. מאז הסוכנות והקהילה הבינלאומית חקרו ודרשו שקיפות.
חוקרים מציינים כמה מניעים עיקריים: רצון להפיק אנרגיה, שאיפה לחזק את מעמדה באזור, וחשש של המשטר מאיומים חיצוניים שיכולים לערער את עצמאותו וביטחונו.
באיראן יש מספר מרכזים גרעיניים עיקריים. בנתנז פועל מרכז להעשיר אורניום. "העשרת אורניום" פירושה העלאת אחוז איזוטופים מסוימים כדי לקבל חומר שימושי בכור או בנשק. באראק נבנה כור מים כבדים שיכול לייצר פלוטוניום, חומר שיכול לשמש לנשק. קיימים גם מתקנים לכריית ועיבוד אורניום.
התקדמות הטכנולוגיה והקמת הצנטריפוגות (מכונות שמסובבות כדי להפריד איזוטופים) הגבירו את החשש מפיתוח נשק.
הקהילה הבינלאומית השתמשה בכלים דיפלומטיים וכלכליים כדי להגביל את התוכנית. מועצת הביטחון הטילה סנקציות בין־לאומיות בשנים 2006, 2008. האיחוד האירופי וארצות הברית הטילו הגבלות על סחר ועל בנקים.
במקביל ניהלו מדינות משא ומתן דיפלומטי עם איראן. ביניהם הסכמי ביניים ב־2013 וב־2015 (הסכם וינה, המכונה JCPOA). בהסכם של 2015 הוסכם כי איראן תצמצם משמעותית את מאגרי האורניום המועשר שלה, תצמצם את מספר הצנטריפוגות ותאפשר פיקוח סבא"א, בתמורה להסרת סנקציות.
הסכמות 2013, 2015 צמצמו חלק מהפעילויות. ב־2014 דיווחה סבא"א שאיראן ניטרלה כ־80% מהאורניום המועשר ברמה גבוהה שנותר ברשותה באותה תקופה.
ב־2018 ארצות הברית פרשה מההסכם והחלה להשיב סנקציות. שאר הצדדים ניסו לשמר את ההסדר, ומאוחר יותר היו משאים ומתנים על חזרה אפשרית של ארצות הברית להסכם.
במשך שנים דווח על פעולות חשאיות נגד התוכנית. אלה כללו ריגול, איוש טעויות טכניות, וסילוק אנשי מפתח. התנקשות במוחסן פח'רי־זאדה ב־2020 צוינה כנקודה שהאיצה חלק מפעילות המחקר והפיתוח של איראן.
מדי פעם דווח על פגיעות ופעולות צבאיות או סבירות של תקיפה. ב־2025, במסגרת "מבצע עם כלביא", בוצעו תקיפות על מתקנים בנתנז, באיספהאן ובאתרים נוספים. מקוריות הדיווחים והערכת הנזק השתנו בין גופים שונים.
אם איראן תפתח נשק גרעיני, הדבר עשוי לשנות את ממדי הביטחון במזרח התיכון. יש מי שחוששים מהסלמה ובמרוץ חימוש באזור. אחרים טוענים שקשה יהיה לעצור תוכנית בעזרת תקיפה חד־פעמית, כי יש לאיראן ידע וחומרים שיאפשרו השבה של היכולת.
ישראל רואה באיום הגרעיני של איראן איום חמור. בשנים האחרונות נדונו אפשרויות דיפלומטיות, סנקציות ואופציות צבאיות. יש דעות חלוקות לגבי האם פעולה צבאית יעילה או מסוכנת. במהלך השנים פעלו גופים ישראליים במגוון דרכים כדי לנסות למנוע התקדמות גרעינית איראנית.
מצבה של התוכנית משתנה עם הזמן. דוחות סבא"א וחומרי מודיעין מעדכנים את התמונה באופן שוטף, ולכן הערכות לגבי כמות החומר המועשר הקדושה ולכוונות איראן השתנו במספר תקופות.
התוכנית הגרעינית של איראן החלה לפני הרבה שנים. בשנות ה־60 איראן קיבלה עזרה ממדינות זרות.
אחרי המהפכה ב־1979 חלק מהתוכנית נעצר. מאוחר יותר היא חודשה בעבודה עם מדינות אחרות.
איראן אומרת שהיא רוצה גרעין רק להפיק חשמל. אחרים חושבים שהיא גם שוקלת להשתמש בו לנשק.
יש באיראן מקומות שבהם מעשירים אורניום. אורניום הוא חומר טבעי. "העשרת אורניום" פירושה להעלות חלק מסוים בו כדי שיהיה שימושי.
באתרים כמו נתנז ובאראק בנו מתקנים מיוחדים. באראק יכול לייצר פלוטוניום, סוג חומר גרעיני.
העולם ניסה לעצור התקדמות בעזרת שיחות וסנקציות. ב־2015 הוסכם הסכם גדול שצמצם חלק מהפעילות.
ב־2018 ארצות הברית יצאה מההסכם. זה גרם למתחים נוספים.
היו גם פעולות חשאיות נגד התוכנית.
ב־2025 דווח על תקיפות על מתקנים בנתנז ובאיספהאן. תקיפות אלה גרמו לנזק למתקנים.
אם מדינה אחת תהפוך לבעלת נשק גרעיני, זה ישנה את מצבי הביטחון באיזור.
אנשים דנים אם אפשר למנוע זאת באמצעים דיפלומטיים או צבאיים.
ישראל מודאגת מהאפשרות שאיראן תקבל נשק גרעיני. יש חילוקי דעות על הדרך הטובה להגן על המדינה.
תגובות גולשים