"תולדות השיגעון בעידן התבונה" (בצרפתית: Folie et déraison) יצא לאור ב-1961. את הספר כתב הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו בזמן שהותו בשוודיה. הספר שימש כתזה (תזה = עבודה מחקרית גדולה להגשת תואר דוקטור). גרסה מקוצרת תורגמה לעברית על ידי אהרן אמיר.
פוקו מציע קריאה ביקורתית של ההיסטוריה של השיגעון בתרבות המערב. הוא בוחן את המוסדות, הפרקטיקות והאופן שבו החברה תופסת את ה"שיגעון" לאורך תקופות שונות. הספר השפיע רבות על מדעי החברה, בפילוסופיה ובהיסטוריה של הרעיונות. הוא גם נתן דחיפה לתנועה האנטי-פסיכיאטרית, שאפשר להסביר כקבוצה שביקרה את מוסדות הפסיכיאטריה ואת שיטות הטיפול המקובלות.
פוקו מתחיל בימי הביניים, כשאנשים שהוגדרו כ"מצורעים" הופרדו מהחברה. עם הזמן היעלמות המגפות הובילה לכך שהשיגעון תפס את מקומם של המבודדים. דוגמה מפורסמת היא "ספינת המשוגעים", פרקטיקה של גליית אנשים במעין ספינות.
ברנסאנס תופסים את השיגעון בצורה שונה: הוא יכול לשקף חוסר יכולת להגיע לתבונה האלוהית, ולעיתים ראו במשוגעים גם קרבה לאמת אחרת. מאוחר יותר, במאה ה-17, החלה מהפכה חברתית שהפוקו קורא לה "הכליאה הגדולה". במהלכה נכלאו אנשים חסרי ידע או מי שנחשבו מסוכנים במוסדות, באופן שיטתי.
במאה ה-18 החלו לראות את המשוגעים כחסרי תבונה, ולעתים לתת להם יחס משפיל. במאה ה-19 התפתח רעיון חדש: השיגעון כמחלה שניתן לרפא. דמות חשובה בהקשר זה היא פיליפ פינל, שרקד את רעיון הריפוי.
פוקו מערער על התמונה הרומנטית של המשוגע כגאון. הוא טוען שההיסטוריה של השיגעון לא נבראה רק על ידי מדע וטיפול, אלא גם על ידי שיח וכוח. לביקורתו יש אוריינטציה גנאלוגית, גישה שבודקת איך רעיונות ומוסדות צמחו ושינו את חיי האנשים. לפי פוקו, שיטות שנחשבו "אמפתיות" יכולות גם להיות אמצעי שליטה. הוא מבקש להחזיר קולם של אלה שהושתקו ולעקוב אחרי קו ההפרדה בין שיגעון לשפיות.
הספר נכתב על ידי הפילוסוף מישל פוקו ויצא ב-1961. פילוסוף = אדם שחוקר רעיונות גדולים.
פוקו בודק איך אנשים ראו את השיגעון בעובדות ההיסטוריה. פעם הרחקו חולים ואלו שקראו להם משוגעים מהחברה. דוגמה ישנה היא "ספינת המשוגעים". זו הייתה דרך לגרש אנשים רחוק.
ברנסאנס היו שמדברים על השיגעון כמשהו שקשור גם לרוח ולא רק לגוף. אחרי זה, במאה ה-17, התחילו לכנס אנשים למתקנים מיוחדים. המהלך הזה נקרא "הכליאה הגדולה".
במאה ה-19 התחיל רעיון חדש: שיגעון הוא מחלה שניתן לנסות לרפא. רופא חשוב עם רעיון כזה היה פיליפ פינל. פוקו אומר שרבים מהטיפולים היו גם דרך לשלוט באנשים.
המטרה של פוקו הייתה לתת מקום לקולות שאנשים שכחו או השתיקו. הוא רצה להבין איך החברה מחליטה מי נחשב שפוי ומי לא. זהו סיפור על רעיונות, מוסדות וכוח, לא רק על מחלות.
תגובות גולשים