תועלת שולית

בכלכלה הנאו-קלאסית, תועלת היא המידה שבה צריכת מוצר או שירות ממלאת צורך או משביעה תשוקה. תועלת שולית היא התוספת בתועלת שמקבלים מצריכה של יחידה נוספת מאותו מוצר. השם נובע מהמילה "שוליים", כלומר התועלת האחרונה שנוספה או הראשונה שנוותר עליה. המונח שימש כבר במאה ה-19, ויש אסכולות שונות שהשתמשו בו בדרכים מעט שונות.

התועלת השולית נמדדת כגידול בתועלת כאשר צריכת המוצר גדלה ביחידה אחת. אפשר למדוד אותה גם כירידה בתועלת כשמחסרים יחידה אחת. ההנחה הבסיסית היא שהצרכן מבקש למקסם תועלת תוך התחשבות בהכנסה הפנויה שלו, במחירים ובהעברת הכנסה בין תקופות. חשוב להבין שמדובר במודל פורמלי של התנהגות, לא במדידה ישירה של תחושות.

לא כל תועלת ניתנת לכימות. יש תועלות לא מוחשיות, כמו יוקרה, מעמד או סיפוק אמנותי. אפשר להעריך תועלות כאלה בעזרת מדדים מתחומים אחרים, למשל פסיכולוגיה או סוציולוגיה, או באמצעות ההשפעה שלהן על תועלות מוחשיות. לדוגמה, השכלה נותנת גם הנאה אישית, גם שיפור במעמד, וגם אפשרות להשתכר יותר כלכלית.

החוק אומר שככל שצורכים יותר ממוצר, התוספת בתועלת מכל יחידה נוספת יורדת. במילים אחרות, התועלת כפונקציה של הכמות היא קעורה: בדרך כלל התוספת הראשונית חיובית, אבל היא פוחתת עם כל יחידה נוספת. הדבר דומה לחוק התפוקה השולית הפוחתת אצל יצרנים, שאומר שכאשר מוסיפים גורם ייצור נוסף, התפוקה הנוספת נחלשת. למשל, המכונית הראשונה נותנת תועלת גדולה; השנייה פחות; ולפעמים מכונית נוספת עלולה אפילו להזיק ולהפוך את התועלת השולית לשלילית.

תועלת היא כמה שמוצר או שירות עושים לנו טוב. תועלת שולית היא כמה טוב נוסף מקבלים מפריט עודף אחד.

התועלת השולית מודדת את הקפיצה הקטנה בהרגשה הטובה כשקונים עוד יחידה אחת. זו דרך להבין למה אנשים בוחרים מה לקנות לפי הכסף שיש להם.

יש תועלות שקשות למדידה, כמו יוקרה (מעמד) או סיפוק מאמנות. אפשר להסתכל על תועלות כאלה גם בעזרת מדעים אחרים. למשל, ללמוד מביא הנאה, מעלה מעמד ועוזר למצוא עבודה טובה יותר.

החוק אומר: ככל שיש לך יותר מאותו דבר, התוספת הטובה מכל פריט נוסף קטנה. לדוגמה, המכונית הראשונה שימושית מאוד. השנייה פחות. לפעמים עוד פריט אפילו מפריע ומזיק.