תחנת הרכבת של הלסינקי

תחנת הרכבת של הלסינקי שוכנת במרכז הבירה ונחשבת לאחד מסימני ההיכר של העיר.
התחנה היא המרכז התחבורתי של העיר ונקודת המוצא לרכבות הפרוורים והבינעירוניות של חברת הרכבות הפינית VR (Valtionrautatiet, חברת הרכבות הממשלתית).
כ-200,000 נוסעים עוברים דרך התחנה בכל יום.
מתחתיה נמצאת תחנת המטרו ראוטטיאנטורי (Rautatientori, "כיכר המסילה"), העמוסה ביותר מבין 12 תחנות המטרו העירוני.
המבנה מצופה ברובו באבן גרניט פינית, ובצד המזרחי יש מגדל שעון.
מעל הכניסה הראשית המקומרת עומדות שתי זוגות דמויות מפוסלות שמחזיקות מנורות.

תחנת הרכבת הראשונה נבנתה ב-1860 בקו הרכבת הראשון בין הלסינקי והעיר המנלינה.
כשזו כבר לא הספיקה, ב-1904 נערכה תחרות לתחנה חדשה, וזכה בה האדריכל אליאל סארינן (אביו של אירו סארינן).
הצעתו בסגנון רומנטי עוררה מחלוקת, וב-1909 סארינן הכין תוכנית חדשה, מודרנית ופונקציונלית.
התחנה נחנכה ב-1919 ועברה שיפוצים ותוספות מאז.
ב-1960 נבנתה מנהרה מתחת לרציפים.
בסוף שנות ה-60 הותאמה התחנה לרכבות חשמליות.
תחנת המטרו כיכר המסילה הושלמה ב-1982.
ב-2000 נוספה לגג זכוכית שהופיעה בתוכנית המקורית.
ב-2003 נבנו אגף קניות ובית מלון.

תחנת הרכבת של הלסינקי נמצאת בלב העיר. זוהי נקודת תחבורה חשובה.
רכבות פרוורים ובינעירוניות יוצאות מהתחנה. את הרכבות מפעילה חברת VR (חברת רכבות פינית).
יום-יום עוברים במקום כ-200,000 נוסעים.
מתחת לתחנה יש תחנת מטרו בשם ראוטטיאנטורי, שזו "כיכר המסילה".
המבנה מכוסה אבן קשה שנקראת גרניט. יש מגדל שעון בצד מזרח.
ליד הכניסה יש דמויות אבנים שמחזיקות מנורות לאור.

התחנה הראשונה נבנתה ב-1860 עם הקו הראשון לעיר המנלינה.
ב-1904 נערכה תחרות לתחנה גדולה יותר. זכה בה אליאל סארינן, אדריכל מפורסם.
תוכניתו הרומנטית עוררה ויכוח. ב-1909 הוא תכנן מבנה חדש ומודרני.
התחנה נפתחה ב-1919.
מאז הוסיפו מנהרה ב-1960 והכינו את התחנה לרכבות חשמליות בסוף שנות ה-60.
ב-1982 נפתחה תחנת המטרו מתחתיה.
ב-2000 הוסיפו גג זכוכית, וב-2003 בנו אגף קניות ובית מלון.