תל ערד הוא אתר ארכאולוגי בבקעת ערד, כ־8 ק"מ מערבית לעיר ערד, בגובה 576 מ'. התל שימש צומת דרכים חשוב מהברונזה הקדומה ועד העת החדשה. בתקופת הברזל הוא הגן על הדרך המרכזית מירושלים ועם דרום לנגב.
לתל שני חלקים עיקריים: עיר תחתונה מתקופת הברונזה הקדומה, ומצודה על הגבעה שנבנתה בעיקר בתקופת הברזל־2 (תקופת המלוכה). נערכו בו 18 עונות חפירה, מהן 14 בעיר של רות עמירן. החפירות במצודה נערכו ברובן על ידי יוחנן אהרוני. כיום האתר הוכרז כגן לאומי ומנוהל על ידי רשות הטבע והגנים. כל החוקרים מזוהים את האתר עם ערד המקראית.
הממצא מתחלק לשתי תקופות. העיר התחתונה שייכת לברה"ק (הברונזה הקדומה) והיא התפרסה על כ־100 דונם. בסביבה חומה באורך כ־1,200 מטרים, רחובות מסודרים, מבני ציבור ומערכת מים שניקזה מי גשמים אל מאגרים. בתי העיר נבנו בתבנית אחידה: חדר גדול וחדר קטן צמוד, כשהחדר הקטן שימש כמחסן או מטבח. תבנית זו נקראת "הבית הערדי" והייתה דגם לבתים אחרים באזור. בעיר נמצאו כלי חרס, תכשיטים ושברי חרס כתובים שנקראים אוסטרקונים (שברי חרס עם כתובות).
בגבעה הוקם בראשית התקופה הישראלית מבנה פולחני עם במה ומזבח. מהרבע השני של המאה ה־10 לפנה"ס ועד תחילת המאה ה־6 נבנו שם שש מצודות מרובעות מבוצרות. באתר נמצאו כ־235 אוסטרקונים (חלקם בארמית וחלקם בעברית), ובהם שמות, פתקים למשמרות כוהנים, כתובות מנהליות ורשימות אספקה. האוסטרקונים יוצרים רצף היסטורי לתקופת בית ראשון.
במצודה נמצא מקדש שנחשב על ידי החופרים למקדש מקומי, אולי נהרס כחלק מהרפורמות הדתיות של המלך חזקיהו. במקדש נמצאה מצבת אבן על במה, חרסים עם שמות משפחות כוהנים וצורת בנייה הקרובה למקדשים ישראליים וכנעניים אחרים.
בשנת 2020 בדקו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב 18 אוסטרקונים ומצאו ש־12 נכתבו על ידי אנשים שונים. ממצא זה מרמז על רמת אוריינות גבוהה בקרב האוכלוסייה הפשוטה באותה תקופה.
במצודה התגלה מטמון כסף אשר היה בתוך פך בחדרים מדרום למקדש. המטמון נמצא עטוף בבד בתוך הפך.
אהרוני תיארך את המטמון למאה ה־9 לפנה"ס. מחקרים מאוחרים יותר, ובכללם ססרטיגרפיה מחודשת של הרצוג, מצביעים על תיארוך למאה ה־8 לפנה"ס.
הפך עם המטמון נמצא בין שני חדרים במבנה הציבורי של המצודה. הרצוג הציע שמטמון זה היה שייך לצורף או לחרש שעבד באזור.
בפך היו שני צרורות כסף כמעט טהור, רובם בצעים (מטיליות) וכן שרידי תכשיטים שבורים. משקלם הכולל כ־200 גרם. הכסף נקי מאוד, כ־96% טוהר. נמצאו שני עגילים מטיפוס קרס, טבעת עשויה חוט מלופף ושברי שרשרת. באחד העגילים הייתה מסגרת עגולה שקיבלה בעבר אבן חן, ועיטור זה נעשה בטכניקת גראנולציה (קישוט בגרגירים זעירים של מתכת).
אין עופרות כסף עשירות בארץ ישראל, ולכן הכסף הגיע מרחוק. ניתוחים כימיים הראו שהכסף ממטמונים באזור זה מקורו בחצי האי האיברי (חצי האי האיברי = אזור ספרד‑פורטוגל), וסביר שהגיע בעזרת סחר פיניקי בים התיכון.
באלף הראשון לפנה"ס הכסף שימש כאמצעי תשלום. מטמונים דומים נמצאו באתרים אחרים כמו אשתמוע, בית שאן ומגידו. מציאת מטמון כספי מצביעה על ערך גבוה של הכסף ועל חשיבות כלכלית.
בתל זוהו חמש שכבות ארכיאולוגיות (שכבות חפירה) של העיר התחתונה.
בתקופת הברונזה הקדומה ערד הייתה עיר גדולה ומפותחת, שעיקר פרנסתה התבסס על חקלאות גשמית (תלויה בגשמים). נמצאו שרידי דגנים, קטניות, גלעיני זית וחרצני ענבים, שעשויים להעיד על אקלים לח יותר מאשר היום. מחקרים מצביעים שבאמצע האלף ה־3 לפנה"ס התרחש תהליך יובש שהפגע באזורים חצי־מדבריים. ייתכן שתהליך זה גרם לאובדן העורף החקלאי ולנטישת העיר.
כלכלת העיר כללה חקלאות, גידול בעלי חיים, מלאכות ומסחר עם ערי כנען, מצרים וסיני.
קיימות תמונות רבות מהאתר וממצאים, כולל דגם של "הבית הערדי" שמוצג במוזיאון ישראל, תמונות של המצודה והמראה הכללי של העיר התחתונה.
תל ערד נמצא בבקעת ערד, כ־8 ק"מ מערבית לעיר ערד. התל עומד על גבעה בגובה 576 מטרים. זהו אתר עתיק מאוד שבו אנשים ישבו לפני אלפי שנים.
בתל שני חלקים: עיר תחתונה גדולה מתקופת הברונזה הקדומה, ומצודה קטנה על ראש הגבעה מהתקופה הבאה.
בעיר התחתונה היו רחובות מסודרים, חומה ומבנים ציבוריים. הייתה גם מערכת מים לאיסוף מי גשמים.
הבתים נבנו בפשטות: חדר גדול וחדר קטן לידו. את הדגם הזה קוראים "הבית הערדי". נמצאו כלי חרס, תכשיטים ושברי חרס עם כתובות. שברי חרס עם כתובות קוראים אוסטרקונים.
במצודה על הגבעה היה מבנה פולחני עם במה ומזבח. במקום נבנו כמה מצודות מרובעות ובוצעו עבודות בשטח.
במצודה מצאו פך (צנצנת) ובתוכו מטמון כסף קטן. המטמון היה עטוף בבד בתוך הפך.
חוקרים תיארכו את המטמון למאות ה־9, 8 לפני הספירה.
הפך עם הכסף נמצא בין שני חדרים בדרומית למבנה הציבורי. ייתכן שהמטמון שייך לצורף, אדם שעובד בסגסוגת ומתכות.
בפך היו שני צרורות של כסף במשקל כולל כ־200 גרם. רובו היה בצעים, מטילי כסף. נמצאו גם שני עגילים, שאריות שרשרת וטבעת. הכסף היה כמעט טהור, כ־96%.
הכסף לא הגיע מהמקום עצמו. בדיקות מראות שהכסף הגיע מאזור חצי האי האיברי (אזור ספרד של היום). כנראה הוא הגיע בעזרת סוחרים פיניקים, סוחרים שנסעו בים.
באלף הראשון לפנה"ס השתמשו בכסף לתשלום. מטמונים דומים נמצאו גם באתרים אחרים, וזה מראה שהכסף היה יקר.
בתל זוהו חמש שכבות ארכיאולוגיות שמראות שימושים שונים במקום לאורך זמן.
בתקופת הברונזה הקדומה היה המקום לח יותר והחקלאים גידלו דגנים וקטניות. נמצאו גם שרידי זיתים וענבים. מאוחר יותר האזור נעשה יבש יותר, והחקלאות התקשתה. ייתכן שזה גרם לנטישת העיר.
התושבים עסקו בחקלאות, גידול בעלי חיים, מלאכות ומסחר עם ערים אחרות.
יש דגם של "הבית הערדי" במוזיאון ישראל ותמונות רבות של המצודה והעיר התחתונה.
תגובות גולשים