תמי אימי מכון למחקר ולפתוח בע"מ נוסדה ב-1951 כחברה ממשלתית בשם "תעשיות מחצבי ישראל בע"מ" והיתה תחת משרד הפיתוח. ב-1964 נרשמה תחת שמה החדש, ומ-1975 היא חברת־בת של כימיקלים לישראל.
החברה הוקמה באפריל 1951 כדי לנצל מחצבים (סלעים ומינרלים בעלי ערך כלכלי) שהתגלו בסקרים גאולוגיים. הסקרים נעשו על ידי חיל המדע של צה"ל יחד עם חוקרי מכון ויצמן. התכנית הייתה להקים חברת־אם ממשלתית שתקים חברות־בת לניצול מחצבי הנגב, בשיתוף פרטי, אך תחת שליטה ממשלתית.
המנכ"ל הראשון היה יוסף בלומנפלד, כימאי יהודי-צרפתי שפעל בהתנדבות. יעקב דורי מונה ליו"ר. זוהו תחומים לניצול, כגון הפקת נפט מפצלי שמן, כריית נחושת בתמנע, כריית ברזל ופוספטים וחרסית בנגב. הוקמו חברות־בת: "פוספטים בנגב" (1951) ו"חרסית וחול זך בנגב" (1952), ונבחנו שיתופי פעולה על כריית נחושת בתמנע. הוקמה גם חברת "מפעלי תובלה" כזרוע לוגיסטיקה של הקבוצה.
ב-1954 הודיעה החברה על הפקת ברזל במכתש הגדול, אך איכות המוצר הייתה דלה וכרייה לא הוכחה כלכלית במקומות שונים. ביולי 1954 התפטר בלומנפלד וחזר לצרפת, ואת מקומו תפס אליעזר בודנקין. ב-1958 נערך ארגון מחדש: הוצע להפוך את המחקר והפיתוח לעיקר פעילות החברה ולרכזו תחת ניהול אלכסנדר גולדברג.
בינואר 1964 הופרדה פעילות המחקר מהשאר והחלה לפעול כ"תעשיות מחצבי ישראל" (תמ"י). באפריל 1965 נחנכה מעבדה על שם יוסף בלומנפלד. ב-1975 התמ"י הפכה לחברת־בת של "כימיקלים לישראל".
מחלקת המחקר ערכה סקרים גאולוגיים לאיתור מרבצים, ניסויים במעבדה לשימוש במחצבים ותכנון מפעלי תעשיית המכרות. בישראל נמצאו חמישה מרבצים מתכתיים, ורק נחושת תמנע נחשבה לכדאית כרייה. זהב וברזל נמצאו בקצה הכדאיות הכלכלית, ומרבצי מנגן ואורניום לא נחפרו כי אינם כדאיים.
מאז 1958 פעלו מעבדות המחקר במפעל "דשנים וחומרים כימיים" בקריית אתא, בראשות אלכסנדר גולדברג. המעבדות הפכו לאחד הארגונים הגדולים בישראל במחקר יישומי בכימיה ובניצול מחצבים, וסיפקו שירותים גם ללקוחות חיצוניים. מנהל המעבדות היה ד"ר אברהם בניאל. הצלחה בולטת היתה פיתוח תהליך לייצור חנקת אשלגן (חומר דשן), שהוגה על ידי אברהם בניאל והוכנס לשימוש בחיפה כימיקלים.
תמי אימי נוסדה ב-1951. היא חברה שעוסקת במחצבים. מחצבים הם סלעים עם מינרלים חשובים.
החברה נוצרה כדי למצוא ולנצל מחצבים בנגב. הראשון שעמד בראשה היה יוסף בלומנפלד. גילו מקומות עם נחושת בתמנע ופוספטים וחרסית. הקימו חברות קטנות לניצול המקומות האלה. כמה ניסיונות כרייה לא היו טובים כלכלית.
ב-1958 החליטו להתמקד במחקר. ב-1964 המחקר קיבל את השם "תמ"י". ב-1975 החברה הפכה לחלק מחברת כימיקלים גדולה.
המעבדות עשו סקרים גאולוגיים וניסויים במעבדה. גילו שיש חמישה מרבצים מתכתיים בארץ, ורק נחושת תמנע הייתה כדאי לחצוב. המעבדות פעלו בקריית אתא והיו גדולות בישראל. ד"ר אברהם בניאל פיתח תהליך לייצור חנקת אשלגן. חנקת אשלגן הוא חומר שמשמש בדשנים לחקלאות.
תגובות גולשים