תעודת עניות (בלטינית: Testimonium Paupertatis) היא מסמך שהעניקו בקהילות מסוימות באירופה לאנשים עניים, כדי לאשר את מצבם החומרי. היא העניקה זכויות מעשיות, למשל קבלת כספי צדקה.
כיום לא ניתנות בדרך כלל תעודות כאלה, אבל הרעיון קיים בצורת הטבות מודרניות כמו תשלומי הבטחת הכנסה. אלה נותנים תמיכה כלכלית וזכויות נוספות המאפשרות רווחה אישית.
המילה "תעודת עניות" משמשת גם כמטפורה, כלומר השוואה שמציינת עניות רוחנית או חוסר בעשייה ובערכים. שורשי השימוש המושגיים מופיעים כבר בחז"ל, בגמרא (מסכת נדרים) בביטוי "אין עני אלא בדעת".
תעודת עניות היא דף שקיבלו אנשים עניים בקהילות באירופה. הדף הוכיח שהם זקוקים לעזרה.
עם התעודה קיבלו כסף צדקה. היום לא נותנים תעודות כאלו בדרך כלל. יש תשלומים מודרניים שעוזרים לעניים, וזה דומה לרעיון התעודה.
המילים גם משמשות כדי לתאר "עניות רוח", חוסר ברעיונות או בערכים. הביטוי הזה כבר מופיע אצל חז"ל, במסכת נדרים, כ"אין עני אלא בדעת".
