תענית דיבור היא תקופה שבה אדם גוזר על עצמו שתיקה חלקית ומנסה לא לדבר דברי חולין. מנהג זה קיים בדתות שונות, כמו בודהיזם והינדואיזם, ובמידה שולית גם בנצרות. ביהדות חלק מהמאמינים שומרים אותה במשך חודש אלול, ויש הנוהגים לעשותה בימי שני וחמישי ובתקופות של שובבי"ם, סדרת פרשיות בתורה. מפיץ הרעיון בדורות האחרונים היה הרב יצחק אלפייה (1878, 1955), שטען שהתענית עדיפה כיוון שאינה מחלישה את האדם. הרבי מליובאוויטש הבהיר שבחסידות לא מחייבים את הציבור בתענית דיבור, ואם כן אפשר להעדיף תענית דיבור על פני צום. גם באסלאם מוזכר נדר שתיקה, בפרק מרים (סורה 19) של הקוראן. מהטמה גנדי גזר על עצמו שתיקה בימי שני בשבוע.
תענית דיבור היא תקופה שבה מישהו מחליט לא לדבר על דברים רגילים. זה קיים בדתות כמו בודהיזם והינדואיזם. גם נוצרים עושים זאת מעט. ביהדות אנשים מסוימים שומרים אותה בחודש אלול. יש אנשים שעושים אותה בימי שני וחמישי. שובבי"ם הן פרשיות בתורה שמקושרות למנהג הזה. הרב יצחק אלפייה קידם את הרעיון הזה ואמר שהוא לא מחליש. הרבי מליובאוויטש אמר שלא חייבים לכפות את זה על כולם. בקוראן מוזכר נדר שתיקה בפרק מרים. מהטמה גנדי לא דיבר בימי שני.
תגובות גולשים