תפילין הן תשמיש קדושה יהודי מעור. הן נועדו לקיום מצוות הנחת תפילין, ומכילות קלף (עור מיועד לכתיבה) עם ארבע פרשיות מן התורה. הפרשיות מדברות על ייחוד השם, יציאת מצרים וזכירת המצוות, והתפילין משמשות כתזכורת רוחנית ודתית.
על פי ההלכה מניחים תפילין ביום ולא בלילה, בימי חול ולא בשבת או בחג. באופן מסורתי נשים אינן חייבות בהנחת תפילין. במשך הדורות נהגו להניחן בעיקר בתפילת שחרית, ולעיתים במנחה ביום צום. מנהגי הנחת תפילין שונים בקהילות שונות, והן הפכו לסימן חשוב של בר המצווה.
המילה "תפילין" מופיעה במשנה ומקורה לא ברור לחלוטין. במקרא נקראת המילה "טטפות" (טוטפות), ומשמעותה שנויה במחלוקת. חז"ל פירשו ש"טטפות" קשורות לקשור אות כמזכרת, ואחרים ראו דמיון למילים מצריות המתארות קמיע בצורת נחש. לפי מסורת הפרשנות, צורת התפילין והוראות הנחתן הן "הלכה למשה מסיני" (התקבלו במסורת שבעל פה בהר סיני).
יש שתי יחידות עיקריות: תפילין של יד ותפילין של ראש. לכל יחידה קופסה מעור וקציצות בתוכה שבהן מונחות הפרשיות. מהקופסה משתרשלות רצועות עור כדי לקשור את התפילין על היד והראש.
בית התפילין היא קופסה מעור בהמה טהורה. נהוג שהבית צבוע בשחור. בתי התפילין של הראש הם מעין ארבעה תאים נפרדים, ולעתים עשויים מעור אחד מגולף. קיימים סוגים שונים של עור ודרכי עיבוד, כאשר העור הגס נחשב עמיד יותר. ההלכה מתירה שימוש גם בעור של נבלה (בהמה שמתה באופן טבעי) בתנאים מסוימים.
לבית התפילין יש תיתורא עליונה ותיתורא תחתונה. התיתורא התחתונה סוגרת את פתח הבית. בעזרתם מוסיפים לעיתים חתיכת עור ריבועית כדי לחזק את התיתורא.
על דפנות בתי התפילין של הראש מופיעה צורת האות שין (ש). בצד המניח מופיעה שין של שלושה ראשים, ובצד השני שין של ארבעה ראשים. צורת השין והפרשנות שלה משתנות בין מנהגים שונים, והמסורת רואה בה משמעות סמלית ורוחנית.
בתוך כל קציצה מונחות פרשיות כתובות על קלף בדיו מסורתית. ארבעת הפרשיות הן: "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך", "שמע ישראל" ו"והיה אם שמוע". פרשיות אלה נבחרו מפני שבכל אחת משורותיהן מוזכר ציווי על קשירה או זיכרון, שחז"ל פירשו כהתייחסות לתפילין. בתפילין של יד מונחות כל ארבע הפרשיות על קלף אחד. בתפילין של ראש כל פרשיה כתובה על קלף נפרד.
כתיבה והכנסה של הקלף לתפילין נעשים לפי כללי סת"ם (כתיבה למטרות קדושה). הקלף נגלל ונעטף בשערות בהמה טהורה, ומחוטי גיד תופרים את התפילין. אסור להשתמש בדבק.
הרצועות מחוברות לבתי התפילין ומקיפות את היד והראש. לפי ההלכה הרצועות חייבות להיות שחורות מבחוץ. יש דיונים הלכתיים על צורות ועיבודים שונים של הרצועות, וגם על כמה מהתפילין העתיקות לא נשאבו בצבע שחור.
הקשירה של התפילין היא חלק מן ההלכה. יש כללים מדויקים לגבי האופן שבו קושרים את הרצועות על היד והשיבוץ על הראש.
יש כמה שיטות מסורתיות לסדר את הפרשיות בתוך בתי התפילין. ארבע השיטות המרכזיות הן שיטת רש"י, רבנו תם, הראב"ד והשימושא רבא. השיטה הנפוצה ביותר היום היא סדר רש"י, אך יש קהילות שמניחות גם תפילין בדעת רבנו תם (דר"ת), ולעתים אף מניחים שניהם מסיבות של ספק הלכתי.
התפילין נחשבות לכתבי קודש בגלל הפרשיות שבתוכן. על פי ההלכה מטפלים בהן בכבוד רב. בעת עטייתן נמנעים מלהיכנס לשירותים או מהימצאות במקומות שאינם נקיים.
התפילין מוזכרות במקורות עתיקים, וחלק מהממצאים הארכאולוגיים חשפו תפילין עתיקות. במערות קומראן נמצאו פרשיות ותפילין עם הבדלים מהגרסה המסורתית, ולעתים כללו פרשיות נוספות. ממצאי תפילין נמצאו גם במערות מדבר יהודה מתקופות שונות, כולל ימי מרד בר כוכבא.
התייחסות לתפילין מופיעה גם בכתבים של יוסף בן מתתיהו, פילון, ובברית החדשה. בתקופת חז"ל נרשמו הלכות ומנהגים רבים סביב הנחת התפילין, והאיסור שלא להניחן הובא כביקורת קשה בקאנון התלמודי.
בשנים האחרונות חלו שינויים טכניים בתפירת ובייצור התפילין. פיתוחים כמו שימוש בעור גס ובאמצעי מתיחה שיפרו עמידותם. יחד עם זאת קיימים הבדלים מנהגיים בין עדות שונות, ואין להטיל דופי בתפילין המסורתיות של אבות.
המצווה היא ללבוש תפילין בימי חול ביום בלבד. פירוש הפסוקים המקראיים נתון לפרשנויות, אך המסורת ההלכתית רואה בציווי הזה מצוות מעשית על הנחת תפילין כפי שהיא מוסרת בתורה שבעל פה.
לשמירה והובלה נהוג לאחסן תפילין בתיק מיוחד או בתפידנית צינורית. נהוג לסדר את התפילין בתיק כך שתפילין של יד יהיו נגישות קודם לתפילין של ראש, לפי כלל ההלכתי "מעלין בקודש ואין מורידין".
התפילין מסמלים זהות יהודית, זיכרון ליציאת מצרים והתחייבות למצוות. לאורך ההיסטוריה הן נחשבו גם כמקור הגנה רוחנית, ולעתים שימשו כסמל ציבורי במסגרות שונות, כולל תמונות מוכרות של חיילים או רבנים עם תפילין.
תפילין הם קופסאות קטנות מעור. בקופסאות יש קלף (עור לכתיבה) עם ארבע פרשיות מהתורה. פרשיות הן קטעים קצרים מהתנ"ך.
לובשים תפילין ביום על היד ועל הראש. זו מצווה שרוב הבנים מתחילים לקיים בבגרותם, למשל בבר המצווה.
יש שני חלקים: תפילין של יד ותפילין של ראש. מכל קופסה יוצאות רצועות שחורות שמקשרות את התפילין לגוף.
הפרשיות אומרות לזכור את היציאה ממצרים ואת מצוות ה'. לכן מניחים אותן כדי לזכור.
נמצאו תפילין עתיקות במערות, כמו בקומראן. זה מראה שהעם היהודי הניח תפילין כבר מזמן.
התפילין קדושות. שומרים אותן בתיק מיוחד, לא שמים אותן בשירותים, ומכבדין אותן.
מניחים כדי לזכור את המצוות ואת הקשר עם ה'. הן גם סמל של יהדות וזהות.
תגובות גולשים