תפירה

תפירה היא חיבור או עיצוב של בדים, עור, נייר וחומרים דקים אחרים. העשייה נעשית בעבודת יד באמצעות מחט שיש בה קוף לחוט, או במכונת תפירה.

התפירה היא מיומנות קדומה: נמצאו מחטי תפירה מלפני כחצי מיליון שנים, עוד לפני הופעת האדם המודרני. במשך אלפי שנים נשים תפרו את ביגוד המשפחה בעבודת יד. עם המצאת מכונת התפירה והמהפכה התעשייתית, רוב תפירת הבגדים עברה לתעשייה. יחד עם זאת, מכונות ביתיות עדיין משמשות לתיקונים ותפירה אישית.

תפרים יכולים להיות נסתרים, כלומר לא נראים מבחוץ, או להפוך לאלמנט עיצובי, כמו בתפרי ג'ינס. לעתים משתמשים בחוטי רקמה עבים כדי להוסיף צבע וקישוט. מעבר לבגדים, תפירה נמצאת בנעליים (סנדלר), כריכות ספרים (כורך), ובתחום הרפואה בתפירת פצעים.

בתעשיית הבגדים התפירה היא בדרך כלל השלב האחרון. לפני כן נעשים העיצוב וגזירת הבד. תדIMITנות (יצירת הגזרה) היא תהליך שבו הופכים את הבד הדו־ממדי לבגד תלת־ממדי שמתאים לגוף. תדמיתנים מסמנים וחותכים את חלקי הבגד; כיום משתמשים גם בתוכנות מחשב לשם כך.

קיים גם סוג ציפור שנקרא Tailorbird (Orthotomus). היא בונה קן על ידי תפירת עלים זה לזה.

תך מכליב (בסטינג, תך זמני) הוא תפר זמני שמצמיד חלקי בד לפני תפירה קבועה. תופרים אותו לרוב ידנית ברווחים גדולים. אחרי סיום התפירה הקבועה פורמים את התך הזמני. תך מכליב מקל גם על מדידות ועל קביעת מכפלת.

תך זה משמש למכפלות בבגדים אלגנטיים ובבדים עבים. יש תכים נסתרים ידניים וסגנון תעשייתי במכונה. בתך נסתר נוטים לבחור חוט בצבע מעט כהה יותר מהבד ולתפור בצורה צפופה כדי שהתפר ישתלב במרקם הבד. חשוב שלא למתוח את הבד יתר על המידה, כדי למנוע שקעים.

זיגזג הוא תפר שבו המחט הולכת באלכסון ימינה ואז שמאלה. אפשר לתפור זיגזג ביד או במכונה. זיגזג משמש לחיזוק קצוות, לרקמות, לאפליקציות ולתפירת בדים גמישים. קיימים ואריאנטים כמו זיגזג רגיל וזיגזג של שלושה צעדים. ברוב המכונות הביתיות ניתן לכוון את רוחב ואורך הזיגזג.

אוברלוק היא מכונה מיוחדת שאינה רק תופר אלא גם חותכת ומנעילה את קצוות הבד על ידי לולאות חוט צפופות. יש מכונות אוברלוק שונות לפי מספר סלילי החוט (3, 5). תפרי אוברלוק גמישים ומתאימים לסריגים ולבדים אלסטיים כמו טריקו או בגדי ים.

תך דק ואלגנטי שנעשה בבדים שקופים ודקים כמו שיפון או אורגנזה. מבוצע בדרך כלל במכונת אוברלוק מיוחדת או בזיגזג מאוד קטן וצפוף. לעיתים משתמשים בחוט שקוף לחיזוק המראה הדקיק.

עד להמצאת מכונת התפירה ילדו בנות בדרך כלל תפרו מהשגרה, למדו מהאם או הסבתא ותיקנו טקסטיל בבית. בשנים רבות לימדו תפירה בבתי ספר לבנות כחלק מהחינוך. בסוף שנות ה־1970 הורידו את הוראת התפירה מתוכנית הלימודים, מאז נלמדה בעיקר באופן פרטי ובחוגים.

איש שמקצועו תפירת בגדים נקרא חייט ואישה כזו נקראת תופרת. שמות משפחה רבים משקפים קשר למקצוע, למשל שניידר.

היסטוריה ומקצוע: מסמכים גניזתיים מראים שנשים עבדו באריגה ותפירה לפרנס. ביומנות היסטורית מסופרת על נערות שאחראיות על בגדי המשפחה והעבודות המלאכה. בגלי הגירה במאות ה־19 וה־20 נשים רבות מצאו פרנסה בתעשיית הטקסטיל בעבודות קשות ובשכר נמוך, בסדנאות שהיו תנאיהן קשים.

במגפות ובמצבי מלחמה תפרו אנשים מסיכות בד כדי להגן על עצמם. בתחנות ממשלתיות ובזמנים כלכליים קשים הוצעו תוכניות לימוד תפירה כדי לעזור לנשים להתפרנס.

ארגונים חברתיים השתמשו בתפירה כהכשרה תעסוקתית. דוגמה מודרנית: ארגון באנגליה לימד אסירים תפירה ורקמה, מה שעזר להם למצוא עיסוק וירד שיעור החזרה לפשע. בזמן מגפת הקורונה אנשים רבים תפרו מסיכות ומוצרי בית כשנדרש.

בעידן המודרני, בשל השפעת תעשיית הטקסטיל על הסביבה, חלה התעוררות למחזור בגדים ותפירה איטית לשיפור וחידוש בגדים קיימים.

בעבר כלים לתפירה היו יקרים ונרתיקי בד מיוחדים השמשו לאחסון מחטים, חוטים ואצבעון. באנגליה ובאמריקה במאה ה־18 נהגו לשאת צרור בד מגולגל שנקרא 'housewife' או 'hussif'. בעברית קוראים לנרתיק קטן כזה 'עזרה שנייה'.

אמנים ציירו נשים תופרות, ומוזיאונים מציגים יצירות אלה. גם שירים מזכירים את התופרת, לדוגמה השורה הפותחת של השיר שהתפרסם בביצוע שושנה דמארי: 'תופרת אני ותופרת'.

תפירה היא חיבור של בדים על ידי מחט וחוט. מחט היא כלי דק עם חור לחוט. יש גם מכונות שעוזרות לתפור מהר.

לפני הרבה מאוד שנים היו מחטי תפירה אפילו לפני האדם המודרני. נשים בתולדות העשייה תפרו בגדים למשפחה ולעיתים למכירה.

תפרים יכולים להראות או להיות מוסתרים. לעיתים תפרים מקשטים בגדים, כמו בג'ינס. יש גם חוטים עבים לרקמה שמוסיפים צבע.

תפירה משמשת לא רק בבגדים. סנדלרים תופרים נעליים. כורכים תופרים כריכות ספרים. בחיים רפואיים תופרים אחרי ניתוחים.

לפני שמרבצים את הבד חותכים לפי דפוס. התדמיתנות (יצירת הגזרה) היא הכנת הדפוס כדי שהבד יתאים לגוף.

יש ציפור שנקראת Tailorbird. היא “תופרת” עלים ותבנה מהם קן.

תך מכליב הוא תפר זמני. הוא מחזיק חלקי בד לפני התפירה הקבועה. אחר כך פורמים אותו.

תך נסתר משמש להחזיק מכפלה שלא ייראה מבחוץ.

זיגזג הוא תפר בצורת זיג־זג. הוא מחזק קצוות ומתאים לבדים גמישים.

אוברלוק היא מכונה מיוחדת שמגנה על קצוות הבד. היא גם חותכת ומגבשת את התפרים בלולאות חוט.

לימדו תפירה בבית ובבתי ספר. אחר כך הורידו את השיעורים מהרשימה הרשמית. כיום לומדים רבים בתרגול פרטי ובחוגים.

גבר שמקצועו תפירה נקרא חייט. אישה כזו נקראת תופרת.

נשים רבות חיפשו עבודה בתפירה כשהיגרו למדינות חדשות. לעיתים העבודה היתה קשה ושכרה קטן. בזמן מחלות ומגפות תפרו מסיכות בד כדי להגן על אנשים.

בתקופה האחרונה יש אנשים שמלמדים תפירה בכלא ובקהילה. זה נותן מיומנות ונותן עבודה.

בעבר היו תופרים נרתיקים קטנים לשמירת חוטים ומחטים. באנגלית קראו לצרור כזה 'housewife'. בעברית נקראים הכלים האלה 'עזרה שנייה'.

ציירים שציירו נשים תופרות מוצגים במוזיאונים. יש גם שירים שמזכירים תופרת.