תקופת היובש

תקופת היובש (Prohibition) התקיימה בארצות הברית בין 1920 ל-1933. בתקופה זו נאסר מכירה, ייצור, יבוא והעברה של משקאות אלכוהוליים ברוב המקרים. החוק הפדרלי התבסס על התיקון ה-18 לחוקה, וחוק וולסטד (Volstead Act) קבע איך לאכוף את האיסור והגדר איזה משקאות אסורים. שימוש דתי ביין הותר, ואילו החזקת אלכוהול לשימוש פרטי לא הוגדרה פעמים רבות כפשע פדרלי, אם כי חוקים מקומיים היו קפדניים יותר.


התנועה למען היובש צמחה מהמאה ה-19. קבוצות דתיות ומחאות חברתיות ראו באלכוהול סכנה למשפחה ולבריאות. ארגונים כמו ה-WCTU (איגוד הנשים להתנזרות) והליגה נגד הבארים לחצו מאוד לחקיקה. האלימות והמחלוקות סביב בארים והקשר שלהם לשחיתות עירונית חיזקו את התמיכה באיסור.


הסנאט הציע את התיקון ה-18 ב-1917. התיקון אושרר על ידי המדינות ובוצע ב-17 בינואר 1920. חוק וולסטד, שנחקק ב-1919, פירש את התיקון וקבע עונשים. במהלך מלחמת העולם הראשונה חוקים זמניים הגבילו אלכוהול, וגם טיעוני חיסכון בדגנים תרמו ללחץ לחקיקה.


כוחות אכיפה פדרליים הוקמו, אך הם נשארו חסרי משאבים לעומת היקף הפרת החוק. ספיקאיזי (speakeasy), מועדוני שתייה בלתי חוקיים, פרחו, והברחת אלכוהול בשטחים ובגבולות החלה.


חוק היובש הוביל לפריחת השוק השחור. ארגוני פשע מאורגן, בהם המאפיה, השתלבו בהברחת אלכוהול. דמויות כמו אל קפונה הפכו למפורסמות בזכות רווחים מהברחה. החוק גם פגע בתעשייה החוקית, סגר מפעלים וגרם לאיבוד מקומות עבודה. על אף שהצריכה ירדה בשנות העשרים, חלק מההשלכות היו עלייה בפשע ובהוצאות אכיפה.


הברחות וייצור בלתי מבוקר גרמו לצריכת משקאות מזויפים ומסוכנים. הממשלה נסתה להרעיל כוהל תעשייתי כדי למנוע שתייה. זה גרם להרעלות ולמותם של אלפים.


הספיקאיזי תרמו לפופולריות הג'אז והפיצו מוזיקה מקהילות שחורות לערים שונות. איסור האלכוהול שינה הרגלים חברתיים ועיצב דיונים על מוסר, הגירה וזהות לאומית.


החוק הפך לפחות פופולרי עם הזמן, במיוחד בערים. מבריחים וחוסר אכיפה חשפו שחיתות פוליטית. המשבר הכלכלי של 1929 והצורך בהכנסות ממסים הגבירו את הלחצים לביטול. חוק קאלן‑האריסון ב-1933 אפשר שתייה של בירה ויין חלשים. ב-5 בדצמבר 1933 בוטל התיקון ה-18 עם אשרור התיקון ה-21.


התיקון ה-21 השיב למדינות סמכויות להתנהל באופן מקומי לגבי מכירה ורישוי אלכוהול. חלק מהמדינות המשיכו לאסור מכירה זמן רב אחר כך. ביטול היובש שיקם חלקית את תעשיית המשקאות ויצר מקומות עבודה חדשים.


חוק היובש הושג מתוך שאיפה לבריאות ומוסר, אך גרם לתוצאות בלתי מכוונות. הוא צמצם את הצריכה לזמן מה, אך גם חיזק פשע מאורגן, יצר שוק שחור ופגע בתעשייה החוקית. ביטולו ב-1933 החזיר חלק מהרגילות, אך השפעותיו נשארו בתחומים חברתיים וכלכליים.

בין 1920 ל-1933 אסר חוק בארה"ב על מכירה וייצור משקאות אלכוהוליים. זה נקרא "יובש" (Prohibition).


תנועות דתיות ורצון להגן על המשפחה רצו שמספיקו לשתות פחות. נשים רבות תמכו בעד חוק כזה.


התיקון ה-18 לחוקה נכנס לתוקף ב-1920. חוק וולסטד קבע מה אסור ואיך לאכוף.


אנשים פתאוּהְ ברקוּ משקאות בחשאי. מסעדות סודיות נקראו ספיקאיזי (מקומות לשתות בחשאי). מבריחים הובילו אלכוהול מהמדינות השכנות.


החוק גרם לשוק מחתרתי. פושעים הרוויחו מהברחות. מצד שני, המוזיקה הג'אז צמחה במקומות האלה.


ב-1933 אפשרו חוקים להכיל בירה קלה. ב-5 בדצמבר 1933 בוטל התיקון והיובש נגמר.


היובש לימד שהחלטות גדולות יכולות לגרום לתוצאות בלתי צפויות. אחרי הביטול חזרו רוב המקומות למכור משקאות כחוק.