תרבות הגוף ביוון העתיקה

המונח "תרבות הגוף" (בגרמנית: מיוקלון) מתייחס לאימון גופני, לספורט ולחשיבות טיפוח גוף בריא וחזק. ביוון העתיקה נושא זה היה מרכזי והשפיע על פולחן, פוליטיקה, חברה, פילוסופיה ואמנות.

לוקיאנוס, סופר יווני מהמאה ה־2, הדגיש שהכשרת האזרח בגופו וברוח חיונית הן לשגרה והן להגנה בזמן מלחמה.

מספר גורמים ביוון יצרו את הבסיס לתרבות גוף ייחודית. היא ליוותה את חיי האזרחים והטביעה חותם עמוק על החברה היוונית.

יש עדויות מוקדמות לפעילויות גופניות במיצי המנואית, כמו תרגילי להטוטנות על גב שוורים, ועדויות מפיניקיה שבחוף הלבנון. הממצאים מראים שגם שם התקיימו משחקים וספורט.

המידע על התקופה ההומרית (בערך המאות ה־14, 8 לפנה"ס) מגיע בעיקר מיצירותיו של הומרוס. המלחמות של תקופה זו חיזקו את דמות הלוחם, והפעילות הגופנית שימשה לשיפור מיומנות צבאית.
תחרויות בין ערים ובמסגרות הכנסת אורחים היו מקובלות. באיליאדה מתוארות אפילו תחרויות קבורה, כמו אלה שאכילס ערך לכבוד פאטרוקלוס.

משחקים פאן־הלניים, ובראשם המשחקים האולימפיים, החלו רשמית בשנת 776 לפנה"ס, והתקיימו כפולחן לזאוס. המשתתפים היו גברים מכל ערי יוון, והתחרו בעירום מלא. בהמשך נוספו המשחקים לפיתיים, נימיים ואיסטמיים.

בתקופה הארכאית (המאות ה־7, 6 לפנה"ס) גובשו ערי המדינה (פוליס). אתונה וספרטה בלטו במיוחד. אתונה הדגישה חינוך מאוזן בין גוף ולב, וספרטה דגלה בחינוך צבאי מחמיר.

באתונה חינוך הנערים התנהל בשלבים: החל בגיל 7 בפלאייסטרה (בית להתאמנות, במיוחד היאבקות) ובדידסקליאום (בית ספר למוזיקה ואומנויות), המשיך בגיל כ־16 בגימנסיון (מוסד להכשרת ספורטאים) ותם באפביון (מסלול צבאי וספורטיבי לקראת אזרחות). האימון בגימנסיון ובאפביון נערך תחת פיקוח רשמי של הפוליס.

התחרויות הפאן־הלניות חיזקו זהות יוונית משותפת. הערך של התחרות ושל הרצון להצטיין נראה ככוח מתקדם לחברה.

באמצע התקופה הקלאסית, ובעיקר במאה ה־5 לפנה"ס, עלה אידיאל היופי האתלטי והאיזון בין גוף לנפש. המושג "איידוס" מציין את האיזון והשילוב ההרמוני בין תכונות גופניות לנפשיות.
אפלטון דיבר על השילוב בין גימנסטיקה (אימוני הגוף) ומוזיקה ליצירת חינוך מאוזן.

פינדארוס תיאר את הספורטאי האידיאלי כיפה וחזק. פיתגוראס הדגים חשיבות של כוח לצד עדינות, בסיפור שבו ביקש שמישהו יחזיק פרי בעדינות תחת התקפה ידידותית.

ענף מיוחד של תקופה זו היה הפנתאטלון (קרב חמש), שכלל חמישה ענפים: מרוץ קצר (סטאדיון), היאבקות, קפיצה לרוחק, הטלת כידון וזריקת דיסקוס. כל ענף סימל כישור שימושי גם בקרב, ולכן הפנתאטלט נחשב לספורטאי המיומן ביותר.

"תרבות הגוף" אומרת איך אנשים מתאמנים ודואגים לגופם.

ביוון העתיקה היו חשובים אימון וספורט. זה קשור לפולחן. פולחן = טקס דתי.

ביוון התאמנו מגיל צעיר. זה היה חלק מהחיים.

ממצאים עתיקים מראים תרגילים ומופעים, כמו על שוורים.
גם מקומות אחרים בים התיכון עשו משחקים דומים.

הומרוס כתב על עמים ולוחמים. במפגשים בין ערים נערכו תחרויות ספורט.
האיליאדה מתארת משחקים שאכילס ערך לזכר ידידו.

המשחקים האולימפיים התחילו ב־776 לפנה"ס. הם נערכו לזאוס, ולקחו מקום כל ארבע שנים.
הספורטאים התחרו ללא בגדים. זה היה מקובל אז.

באתונה חינוך שילב גוף ונפש. פוליס = עיר־מדינה.
ילדים התחילו להתאמן בפלאייסטרה (מקום לאימוני היאבקות) וללמוד מוזיקה.
בגיל 16 עברו לגימנסיון (מקום לאימוני ספורט).
מגיל 18 למדו גם שירות צבאי באפביון.

במאה ה־5 לפנה"ס אנשים חיפשו איזון בין כוח ליופי.
"איידוס" = איזון בין גוף ונפש.

פנתאטלון = קרב חמש. חמשת הענפים הם:
- סטאדיון = מרוץ קצר
- היאבקות = לחימה בלי נשק
- קפיצה לרוחק = קפיצה רחוקה
- הטלת כידון = זריקת מוט ארוך
- זריקת דיסקוס = זריקת דיסק כבד

הפנתאטלטים היו ספורטאים חזקים ומיומנים מאוד.