תרומבוציטוזיס

תרומבוציטוזיס (או תרומבוציטומיה, באנגלית: Thrombocytosis) היא מחלה המטולוגית שבה יש ריבוי של טסיות דם. היא שייכת לקבוצת המחלות המיילופרוליפרטיביות, מחלות שבהן מח עצם מייצר תאים יותר מהנדרש.

טסיות הדם, שנקראות גם תרומבוציטים (platelets), הן חלקיקי דם קטנים שאין בהם גרעין. תפקידן העיקרי הוא לעצור דימום על ידי היצמדות זו לזו ויצירת קריש. הן גם משחררות חומרים שמפעילים גורמי קרישה אחרים.

כל תאי הדם נוצרים מתאים מיוחדים במח העצם הקרויים תאי נבט. תהליך יצירת הטסיות נקרא טרומבופוייזיס (thrombopoiesis), תהליך שבו תאי נבט הופכים למגקריוציטים גדולים שמתחלקים לחלקיקי ציטופלזמה, הטסיות. טסיות חיות בדרך כלל שבוע עד עשרה ימים, ורובן נהרסות בטחול, בכבד ובתאים בולעים בגוף.

כמות טסיות דם נמדדת במיקרוליטר (מיקרוליטר = מילימטר מעוקב של דם). טווח נורמלי נפוץ הוא כ-130,000, 450,000 טסיות למיקרוליטר. לעיתים הכמות עולה למיליון ומעלה, וזה עלול להגביר סיכון לקרישים (טרומבוזה). ככל שיש יותר טסיות, הקרישה מהירה יותר.

תרומבוציטוזיס ראשונית היא מצב שבו שינוי גנטי בתא נבט במח העצם גורם לייצור בלתי מבוקר של טסיות. היא יכולה להופיע לצד מחלות מח עצם אחרות, כגון לויקמיות מסוימות או פוליציטמיה ורה. ברוב המקרים החולים חיים חיים רגילים עם טיפול מתאים.

תרומבוציטוזיס תגובתית נגרמת כמענה לבעיה אחרת. מצבים שיכולים לגרום לכך כוללים חוסר ברזל, ניתוח (ובפרט אחרי כריתת טחול), דלקת, זיהומים כרוניים, מחלות מעי ואף הריון.

למרות שעלול להיראות כמו מחלה ממאירה, תרומבוציטוזיס ראשונית בדרך כלל לא הורסה את מח העצם או רקמות אחרות. עם זאת קיימים סיכונים: שינוי למחלה המטולוגית אחרת, דימומים, או מצד שני יצירת קרישים שמסכנים החיים (למשל שבץ או אוטם). בסקרים קליניים הסיכונים במצב התגובתי נמוכים יותר.

אם ספירת הטסיות נמוכה ממיליון למיקרוליטר ובאין גורמי סיכון נוספים, פעמים רבות לא מטפלים. אם הספירה גבוהה יותר משתמשים בתרופות להורדת ייצור הטסיות. הידראה (hydroxyurea) היא טיפול כימותרפי ותדיר. אגרילין (anagrelide) הוא טיפול ממוקד יותר, ומשמש כקו שני. גם אספירין במינון נמוך מקטין את הצמִתוּת של הטסיות.
בפרקטיקה הרפואית נהוגים ספים שונים לטיפול תרופתי, ולעתים ממתינים עד לספירה של מיליון עד מיליון וחצי טסיות למיקרוליטר. נכון להיום אין הוכחה שתזונה או אורח חיים משנים משמעותית את ייצור הטסיות.

תרומבוציטוזיס (מילה ארוכה שמשמעה ריבוי של טסיות דם) היא מצב שבו יש יותר מדי טסיות בדם.

טסיות הדם הן חלקיקים קטנים בדם. הן עוזרות לעצור דימום. הן נדבקות אחת לשנייה ויוצרות פקק קטן. טסיות לא כוללות גרעין, ולכן הן קטנות ופשוטות.

טסיות נוצרות במח העצם בתהליך שנקרא טרומבופוייזיס (יצירת טסיות). תאים גדולים במח העצם מתפרקים לחלקים, והחלקים הופכים לטסיות. טסיות חיות כ-7, 10 ימים ואז מתחלפות.

בגוף רגיל יש כ-130,000, 450,000 טסיות בכל מיקרוליטר דם. מיקרוליטר זהו מילימטר מעוקב קטן של דם. לפעמים המספר עולה מאוד, עד מיליון ואף יותר. זה מגביר את הסיכוי לקרישי דם.

יש שני סוגים עיקריים: ראשוני ותגובתי. ראשוני קורה כאשר תא במח העצם משתנה ומייצר יותר מדי טסיות. תגובתי קורה כי הגוף מגיב לבעיה אחרת, כמו חוסר ברזל, ניתוח, דלקת, זיהום או הריון.

אם מספר הטסיות לא גבוה מאוד, לעיתים אין צורך בטיפול. כשמספרן גבוה משתמשים בתרופות שמורידות ייצור טסיות. דוגמאות לתרופות הן הידראה (תרופה כימית) ואגרילין (תרופה ממוקדת). עוד נותנים לפעמים אספירין במינון קטן כדי למנוע דביקות טסיות.