ADP

ADP (ראשי תיבות של Adenosine diphosphate; בעברית אדנוזין דו-פוספט או אדנוזין דו-זרחתי) היא תרכובת אורגנית חשובה בתאים.

ADP הוא נוקלאוטיד (יחידת בניין של חומצות גרעין) שמורכב מבסיס החנקן אדנין, סוכר ריבוז, ושתי קבוצות זרחן (פוספט) המחוברות לפחמן 5' של הריבוז.

הוא נוצר כשה-ATP (אדנוזין טריפוספט), שהינו נשא אנרגיה בתאים, מאבד את קבוצת הזרחן השלישית. ניתן להחזיר את הזרחן ל-ADP וליצור מחדש ATP. התהליך הזה מואץ על ידי האנזים ATP סינתאז, בחלק מהמקרים בתהליך שנקרא הזרחון החמצוני (ייצור ATP בתאים).

בגוף ADP מאוחסן בגרנולות צפופות בתוך טסיות דם (תאים קטנים שעוזרים לקרישת דם). כשהטסיות מופעלות, הן משחררות ADP. ה-ADP נקשר לקולטנים על טסיות אחרות, לדוגמה P2Y1, P2Y12 ו-P2X1, וזה גורם לשפעול שלהן.

במחזור הדם ADP יכול לאבד פוספטים ולהפוך לאדנוזין. אנזימים חיצוניים הקרויים ecto-ADPases מבצעים המרה זו. פירוק ה-ADP לאדנוזין מעכב שפעול נוסף של טסיות דם.

ADP הוא חומר קטן בתאים. שמו המלא הוא אדנוזין דו-פוספט. פוספט זהו חלק קטן עם זרחן.

ADP נוצר כש-ATP מאבד פוספט אחד. ATP הוא מקור אנרגיה בתא. אפשר לחבר חזרה פוספט ל-ADP ולקבל ATP בעזרת אנזים שנקרא ATP סינתאז.

בגוף ADP נשמר בתוך טסיות דם. טסיות הן תאים קטנים שעוזרים לעצור דימום. כשהטסיות פעולות, הן משחררות ADP.

ADP נקשר לקולטנים על טסיות אחרות. זה עוזר להפעיל אותן ולבנות קריש דם קטן. בדם, אנזימים שנקראים ecto-ADPases מפרקים את ה-ADP והופכים אותו לאדנוזין. ההפיכה הזו עוזרת למנוע הפעלה נוספת של טסיות.