ISO 8859

ISO 8859, או ISO/IEC 8859, הוא תקן לקידוד תווים ב־8 סיביות. קידוד תווים הוא שיטה לייצוג אותיות וסמלים כמספרים, כדי שמחשבים יוכלו לשמור ולהציג טקסט.

ISO 8859 מבוסס על ASCII. ASCII הוא קידוד בן 7 סיביות שמייצג את האלף־בית הלטיני הבסיסי, ספרות וסימני פיסוק. כל חלקיה של ISO 8859 שומרים על התאימות ל־ASCII ב־128 התווים הראשונים, ומוסיפים 128 תווים נוספים בטווח 0x80, 0xFF כדי לתמוך באותיות עם אקצנטים ובתווים שפות אחרים.

חלקים מסוימים של Windows שונים מ־ISO 8859 בכך שהם משתמשים בתווים גרפיים במקום בתווי בקרה באזור 0x80, 0x9F. שימוש כזה עלול לגרום לשגיאות בתצוגה במערכות שצופות לפי ISO 8859, לכן רצוי לעבור ליוניקוד.

התקן מחולק עד 16 חלקים. כל חלק מתאים לכתבים או לשפות שונות, כדי לאפשר תמיכה בסימנים הייחודיים להן.

חיסרון גדול הוא רב־משמעות: אותו קוד (לדוגמה 0xE0) יכול לייצג תווים שונים בקידודים שונים. מצב זה יוצר בעיות כשמעבירים טקסט בין סביבות שונות, כמו באינטרנט. הפתרון המאוחד הוא יוניקוד, קידוד שמקצה לכל תו קוד ייחודי. בתקן יוניקוד התווים U+0000 עד U+00FF תואמים לתווים 0x00, 0xFF ב־ISO 8859-1. יחד עם זאת, מעבר לכך אין תאימות מלאה, ופורמטים כמו UTF-8 מקודדים תווים בצורה שונה. לדוגמה, האות à מיוצגת ב־ISO 8859-1 כ־0xE0, וב־UTF-8 היא מיוצגת כזוג בתים שונים (0xC3 0xA0).

ISO 8859 הוא דרך להמיר אותיות למספרים. המחשב משתמש במספרים אלה כדי לשמור טקסט.

ISO 8859 בנוי על ASCII. ASCII הוא קוד ישן שמייצג את האותיות האנגליות והסימנים. ISO מוסיף תווים נוספים, כדי לתמוך באותיות עם נקודות ואקצנטים.

יש עד 16 חלקים ב־ISO 8859. כל חלק תומך בשפות שונות.

בעיה חשובה היא שאותו מספר יכול לייצג תו שונה בקידודים שונים. זה מקשה על שיתוף טקסט בין מערכות. לכן פיתחו את יוניקוד. יוניקוד נותן לכל תו מספר יחיד וגלוי. פורמט פופולרי אחר הוא UTF-8, שמייצג תווים בצורה שונה מ־ISO 8859. למשל, האות à נראית שונה ב־UTF-8 מאשר ב־ISO 8859.