א

א' היא האות הראשונה באלפבית העברי. שמה הוא אַלֶף, ובניבים מסוימים קוראים לה אַלַף.

א' נמנית עם האותיות הגרוניות, אותיות שמקור ההגייה שלהן בגרון: א', ה', ח', ע'. באופן פונולוגי היא עיצור סדקי, סותם, אטום; זאת אומרת שמדובר ב'עצירה' קצרה בפתיחת הגרון (glottal stop). כעיצור גרוני היא לא מקבלת דגש חזק. במקרא מופיעות מעט מילים שבהן נראית נקודה שמכוונת להגייה מדויקת.

א' משמשת גם כ"אם קריאה", אות שמסמנת את קיומה של תנועה בהברה. דוגמאות: ראשון, שמואל. בכתיב מלא היא לעיתים מציינת תנועת אַ במילים לועזיות.

חלק מהשפות שמחסירות את הצליל ח' מחליפות אותו ב‑א'. זה נראה למשל בתעובת שמות עתיקים וספרות עברית שנכתבה בארץ.

השם "אלף" במקורות פירושו "שור". צורת האות בכתב קדום התפתחה מצורת ראש השור. במערכות מחשב היא מיוצגת בקוד Unicode כ‑05D0 ובמערכות ישנות הערך E0. במורס היא נקודה־קו. יש לה גם ייצוג בכתב ברייל ובאיתות בדגלים. ביידיש משתמשים בה לייצוג שתי תנועות שונות; למשל בשמות של ערים כמו לונדון ופריז.

בערך הגימטרי שלה היא 1. יום א' פירושו יום ראשון, וכיתה א' היא הכיתה הראשונה. בכדורגל בישראל ליגה א' היא הליגה השלישית, מפני שיש לפניה ליגת העל והלאומית. כשהאות מופיעה בראש שנת כתב עברית היא מצביעה על אלפים, לדוגמה שנה שמסומנת בא' בתחילתה משמעותה אלף.

א' היא אחת מאותיות היסוד שמופיעות בתחילת פועל כדי לסמן זמן עתיד. בשפה המודרנית שכיחותה כ‑4.94% מכלל האותיות. בקבלה היא מסמלת את אחדות הבורא. בתורת הקבוצות משתמשים ב‑א' כדי לסמן עוצמות של קבוצות אינסופיות, למשל בעוצמת המספרים הטבעיים ובעוצמת הרצף של המספרים הממשיים.

א' היא האות הראשונה בעברית. שמה הוא אלף.

א' שייכת לאותיות שמגיחים מהגרון: א', ה', ח', ע'. ההגייה שלה היא עצירה קצרה בגרון. אם קשה, אפשר להרגיש ירידה קלה בקול.

א' גם משמשת כדי להראות תנועה במילה. דוגמאות קצרות: "ראשון" ו"שמואל". לפעמים משתמשים בה בכתיבה של שמות זרים כדי לסמן את תנועת ה‑a.

המילה "אלף" משמעותה פעם "שור". הצורה העתיקה של האות נראתה כמו ראש שור. בקומפיוטרים האות מקושרת לערך Unicode 05D0. במורס היא מוצגת כנקודה‑קו. יש לה גם סימן בברייל ובאיתות בדגלים.

בערך הגימטרי היא שווה ל‑1. יום א' הוא היום הראשון. כיתה א' היא הכיתה הראשונה בבית הספר. בכדורגל בישראל ליגה א' היא לא העליונה, אלא השלישית. האות מופיעה בתחילת פעלים כדי לסמן עתיד. בקבלה היא מסמלת אחדות. במדע משתמשים בה גם לסמן גדלים של קבוצות אינסופיות.