PNA

PNA הוא קיצור של Peptide Nucleic Acid ובלועזית חומצה פפטידו-גרעינית. זו מולקולה שדומה ביכולותיה ל-DNA ול-RNA, אך השוני העיקרי הוא ב"עמוד השדרה", החלק שמחזיק את המבנה יחד. בעמוד השדרה של PNA יש שרשרת של חומצות אמינו (בעיקר N-אמינומתיל-גליצין) שמחוברות בקשרים פפטידיים. ליד כל שתי חומצות אמינו מחוברים בסיסים חנקניים כמו אדנין וציטוזין.

המרחק בין הבסיסים ב-PNA דומה לזה שב-DNA וב-RNA. לכן ניתן ליצור בין PNA ל-DNA או RNA התאמה של ווטסון-קריק (זיווג בין בסיסים שמתחבר לפי כללים). זה מאפשר יצירת דו-גדילים מעורבים של המולקולות.

בעקבות היעדר קבוצות פוספט בעמוד השדרה, ל-PNA אין מטען שלילי. מצב זה מחזק את הקישור לשרשרת DNA חד-גדילית, ולכן משתמשים בו בשבבי DNA ובאנליזות גנטיות כדי לשפר את הרגישות. היעדר המטען גם מקווה לעזור בעתיד בטיפולים תרפויטיים, כי הוא עשוי לאפשר חדירה קלה יותר דרך קרום התא. עוד תכונה של PNA היא יכולת הולכת חשמל.

קיימת השערה שמחזור גנטי מבוסס PNA יכול היה להתקיים בחיים הראשונים בגלל יציבות יחסית. עם זאת, הרוב המכריע של המדענים תומך בהשערת עולם ה-RNA. הם מציינים שאין עדויות ל-PNA בטבע ושיצירתו הספונטנית על כדור הארץ הקדום אינה סבירה.

PNA הוא שם לקבוצה של מולקולות. השם הארוך הוא חומצה פפטידו-גרעינית.
PNA דומה ל-DNA ול-RNA. אלה חומרים שנושאים מידע בגנים.

החלק שמחבר את PNA בנוי מחומצות אמינו. חומצות אמינו הן אבני בניין של חלבונים. לידן יש בסיסים חנקניים, כמו אדנין וציטוזין. המרווח בין הבסיסים דומה לזה שב-DNA.

PNA לא נושא מטען חשמלי כמו DNA. לכן הוא מתחבר חזק יותר ל-DNA. משתמשים בו בשבבי DNA ובבדיקות גנטיות. בעתיד אפשר להשתמש בו גם בטיפולים רפואיים, כי אולי יכנס בקלות לתא.

יש חוקרים שחושבים ש-PNA יכול היה לשאת מידע בחיים הראשונים. רוב המדענים מעדיפים את רעיון עולם ה-RNA. הם אומרים שאין עדות ש-PNA נוצר בטבע.