אבג'ד

אַבְּגַ'ד, או "כתב עיצורי", היא קטגוריה של מערכות כתב שבהן מסמנים בעיקר עיצורים (צלילי עיצום). תנועות (צלילי ניקוד) לא מסומנות בדרך כלל, או מסומנות רק חלקית.

המונח אבג'ד נטבע על ידי הבלשן פיטר דניאלס. השם מגיע מהמילה הערבית al‑abjad, שנבנתה מארבע האותיות הראשונות של הכתב הערבי.

כאשר תנועות כן מסומנות, זה נעשה בשני דרכים עיקריות: על ידי אמות קריאה (אותיות שמצליחות לייצג גם עיצורים וגם תנועות), או על ידי סימנים דיאקריטיים (סימנים קטנים שמוסיפים לצורה של האות כדי לציין תנועה). דוגמה לסימנים דיאקרטיים בעברית היא הניקוד.

אבג'דים נפוצים בשפות שמיות, כגון ערבית, עברית וסורית. בעברית ובערבית התפתחו מערכות ניקוד, אך בפועל הן בשימוש בעיקר בטקסטים דתיים, בשירה ובספרי ילדים ולא בכתיבה היומיומית. הכתב הערבי גם אומץ לכתיבת שפות לא‑שמיות, כמו פרסית ואורדו, שבהן הוסיפו אותיות ושימוש באמות קריאה כדי לייצג תנועות.

בחלק משפות קרן אפריקה, לדוגמה אמהרית וגעז, הסימנים שהיו דיאקריטיים הוזרמו לתוך צורת האות עד שהם הפכו לחלק מן האות עצמה. המערכת המתפתחת הזאת נקראת אבוגידה (כתב שבו כל צורה מייצגת הברה, תנועה ועיצור יחד), והאלפבית האתיופי הוא דוגמה לכך.

ביידיש משתמשים באותיות עבריות, אך לא ככתיב אבג'די: ביידיש מציינים כל תנועה בכתב, בדומה לשפות גרמאניות אחרות.

אבג'ד הוא סוג כתב שבו כותבים בעיקר עיצורים. עיצורים הם צלילים כמו ב, כ, מ. תנועות כמו א, ו, י לא תמיד מסומנות.

לפעמים התנועות נכתבות בעזרת אותיות שמראות גם תנועה וגם עיצור. אותיות כאלה נקראות אמות קריאה. לפעמים מוסיפים סימנים קטנים ליד האותות כדי להראות תנועה. בעברית קוראים לסימנים האלה ניקוד.

כתבים אבג'דיים ידועים הם הערבי והעברי. הערבית שימשה גם לכתיבת שפות אחרות, כמו פרסית ואורדו, שהוסיפו אותיות כדי להראות תנועות.

בחלק משפות באפריקה, כמו אמהרית וגעז, האותיות שונו כך שכל אות מראה גם תנועה. זה נקרא אבוגידה. ביידיש משתמשים באותיות עבריות, אבל מוסיפים תנועות כמו בשפות אחרות.