אגיפטולוגיה

אגיפטולוגיה היא המדע שחוקר את מצרים העתיקה: ההיסטוריה שלה, השפה, האמנות, הדת, החברה והכלכלה עד הכיבוש הערבי ב-641. המילה נבנתה משם מצרים והסיומת היוונית "לוגיה" שפירושה לימוד.

מאמצים ראשונים לפענח את הכתב המצרי נעשו כבר במאה ה-16 וה-17, אך הם נתקעו בפרשנויות שגויות. ב-1797 הציע הגיאוגרף הדני גיאורג צואיגה שההירוגליפים הם סימני כתב. בזמן מסעו של נפוליאון למצרים ב-1798 הצטרפה משלחת מדענים שפרסמה את "תיאור מצרים" והביאה מידע רב על אתרים עתיקים.
הממצא המכריע היה אבן רוזטה שנמצאה ב-1799. האבן הכילה אותו טקסט בשלוש שפות: יוונית, דמוטית והירוגליפית. עבודתם של תומאס יאנג ואז ז'אן-פרנסואה שמפוליון הובילה לפענוח הכתב ההירוגליפי ב-1822. שמפוליון נחשב לאבי האגיפטולוגיה.
שמפוליון יצא ב-1828 עם איפוליטי רוזליני למסע מחקר. בעבודתם ובפרסומים של קארל ריכרד לפסיוס בשנות ה-50 של המאה ה-19 נרשמו ותועדו מונומנטים ואתרים רבים, שחלקם כעת נחשבים להרסים יקרים.

בתחילת הזמן הזה אדולף ארמן הוכיח ב-1878 שהכתב המצרי מבוסס בעיקר על עיצורים. הוא יזם מילון אקדמי של מצרית עתיקה, שהתפרסם בין 1925, 1931.
במקביל התפתחה הארכאולוגיה: תחילה היו שוד ופיזור ממצאים, אך המצב השתנה כשנוסדו משרדי עתיקות ומערכת רשיונות חפירה. אמיל אמלינו ביצע חפירות פזיזות והרס ממצאים, ואוגוסט מרייט ב-1851 ייסד מחלקת עתיקות ודאג לרישום ומסירת חלק מהממצאים למוזיאון.
המהפכה בשיטות החפירה הגיעה עם פלינדרס פיטרי. פיטרי החל ב-1880 למדוד ולחפור באופן שיטתי. הוא הדגיש את חשיבות הממצאים הקטנים, והראה שגם הם מסייעים לבנות רצף התפתחות תרבותית. פיטרי חינך דורות של ארכאולוגים וחפר בלמעלה מ-60 אתרים.

למימון ולארגון החפירות הוקמו מכונים וחברות באירופה. בין המוסדות הבולטים: החברה לחקר מצרים, המכון הצרפתי לארכאולוגיה בקהיר והמכון האוריינטלי של שיקגו. ב-1898 הוקמה החברה הגרמנית האוריינטלית, אשר מימנה את חפירותיו של לודוויג בורכהרד. בורכהרד מצא את הפרוטומה של נפרטיטי, והעברת הממצא לגרמניה עוררה מחלוקת עם מחלקת העתיקות המצרית.
ב-1905 הקים פיטרי את בית הספר הבריטי לארכאולוגיה במצרים. ב-1922 גילה הווארד קרטר את קברו של תות ענח' אמון, וחפירותיו מומנו על ידי לורד קרנארבון. בשנות ה-30 גדלה הלאומיות במצרים, וקשה הרבה לקבל רישיונות חפירה. כתוצאה מכך חלק מהמשלחות עברו לחפור בארץ ישראל.

המחקר המצרי השפיע על ארכיאולוגיה בארץ ישראל. ממצאים מצריים שנמצאו בארץ מסייעים בתיארוך אתרים. מכתבי אל-עמארנה שהתגלו ב-1887 מספקים מידע על ארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת. אסטלה שנמצאה על ידי פיטרי מזכירה את השם "ישראל" מחוץ לטקסטים המקראיים. הפפירוס הידוע כמגילת ון אמון, המתוארך למאה ה-11 לפני הספירה, מתאר את מצב ערי החוף ואת תנועת העם הים.

אגיפטולוגיה היא מדע של מצרים העתיקה. חוקרים בודקים היסטוריה, אמנות ושפה.

מנסים לפענח כתב המצרים עשו כבר לפני מאות שנים. ב-1799 נמצאה אבן רוזטה. האבן הראתה את אותו טקסט בשלוש שפות. זה עזר לפענח את ההירוגליפים. הירוגליפים הם ציורים שמשמשים לכתיבה.
ז'אן-פרנסואה שמפוליון פיענח את הכתב ב-1822. אחרי זה יכלו לקרוא כתובות וללמוד על חיי המצרים.

בתחילה היו חופרים שלא תיעדו את הממצאים. בקיצור זה ערבב או הרס חפצים. בשנות ה-1800 הוקמו מחלקות עתיקות כדי לשמור על הדברים.
פלינדרס פיטרי היה ארכיאולוג חשוב. הוא הראה שגם חפצים קטנים חשובים. הוא חפר המון אתרים ולימד ארכיאולוגים.

מכון צרפתי וקבוצות אחרות שלחו משלחות למצרים. ב-1898 גרמנים מצאו את הפרוטומה של נפרטיטי. זה גרם לוויכוח עם מצרים על החזרת הממצא.
ב-1922 גילה הווארד קרטר את קברו של תות ענח' אמון. הגילוי משך תשומת לב עולמית.

ממצאים מצריים עוזרים לתארוך אתרים בארץ ישראל. מכתבי אל-עמארנה מ-1887 מדברים על ערים באזורנו בתקופת הברונזה. אסטלה שמצא פיטרי מזכירה את השם "ישראל" מחוץ לספרי הקודש. יש גם פפירוס בשם ון אמון, שמספר על ערי החוף ותנועות של קבוצות בזמנים קדומים.