אדוארד בוכנר

אדוארד בוכנר (20.5.1860, 13.8.1917) היה כימאי גרמני שזכה בפרס נובל לכימיה ב-1907 על מחקריו והגילוי שהתסיסה יכולה להתרחש מחוץ לתאים. הוא הפריך את רעיון פסטר שהשמרים החיים עצמם נחוצים לתסיסה והראה שהתהליך נעשה על ידי אנזימים, חלבונים שמזרזים תגובות כימיות, שנמצאים גם בשמרים מרוסקים.

נולד במינכן במשפחה בווארית מבוססת. אביו היה רופא ופרופסור. אביו נפטר ב-1872, ואחיו הבוגר האנס עזר לו לפנות ללימודים מדעיים. שירת בחיל התותחנים, ואז התחיל ללמוד כימיה. בגלל קשיים כספיים נאלץ להשהות את לימודיו, אך ב-1884 חזר ללימודים: למד כימיה אצל אדולף פון באייר ובוטניקה אצל קרל וילהלם פון נגלי.

עד 1886 פרסם עבודה על השפעת החמצן על תסיסה, שבה חלק על טענותיו של פסטר. קיבל מלגה והמשיך ללמוד עוד שלוש שנים. לאחר סמסטר במעבדה של אוטו פישר סיים דוקטורט ב-1888. ב-1890 הפך לעוזר הוראה של פון באייר, שקידם אותו וסייע בהקמת מעבדה עצמאית.

בסוף 1893 קיבל משרה באוניברסיטת קיל ולאחר מכן פרופסורה. ב-1896 עבר לטיבינגן. ב-1909 מונה לראש הקתדרה לכימיה פיזיולוגית בברסלאו, וב-1911 עבר לוירצבורג. בעת מלחמת העולם הראשונה התנדב ושירת בחילוש חימוש ובהמשך בבית חולים שדה. נפצע ב-3 באוגוסט 1917 בפוקשאן, מולדובה, ומת מפצעיו כמנה עשרה ימים לאחר מכן במינכן.

בעת קבלת פרס נובל הדגיש את החשיבות של צעדים מדעיים מצטברים לקראת הבנת תהליכי החיים.

אדוארד בוכנר (1860, 1917) היה כימאי גרמני. הוא זכה בפרס נובל ב-1907. הוא הראה שתסיסה יכולה לקרות גם מחוץ לתאים. "חוץ תאית" פירושו מחוץ לתא.

הוא הוכיח שהתסיסה נעשית בעזרת אנזימים. אנזימים, חלבונים שעוזרים לתהליכים בכימיה של הגוף. בוכנר הראה זאת כשמרקים שמרים קטנים מאוד. שמרים, יצור חד־תאי שעוזר בתסיסה.

נולד במינכן. אביו היה רופא. אחרי מות אביו עזר לו אחיו להמשיך ללמוד. בוכנר למד כימיה ובוטניקה, וסיים דוקטורט ב-1888. הוא עבד באוניברסיטאות שונות והקין מעבדות משלו. בזמן המלחמה התנדב לעזור בצבא. ב-3 באוגוסט 1917 הוא נפצע ונפטר כמה ימים אחר כך במינכן.