אהבה רומנטית

''אהבה רומנטית'' היא תחושת משיכה, תשוקה ועניין עמוק כלפי אדם אחר. היא כוללת רצון לקרבה פיזית ורגשית, אינטימיות (יכולת לשתף רגשות ולהיות קרובים) והיכרות. בחברות מערביות אהבה רומנטית משמשת לעיתים קרובות כבסיס לבחירת בן/בת זוג ונישואים.

חוקרים והוגים דנים הרבה במשמעותה של אהבה רומנטית. יש מי שמדגישים את ההיבט הרגשי והאידיאליזציה של בן הזוג, כמו ההגדרה של צ'ארלס לינדהולם: משיכה חזקה עם אידיאליזציה וציפייה שהדימוי הזה יישמר בעתיד.

המילה 'רומנטיקה' הגיעה מצרפת ומשמעותה המקורית קשורה לסיפורים ולסגנון אמנותי. עם הופעת הרומן בצפון-מערב אירופה, רעיון האהבה הרומנטית התפשט והתקשר גם לרעיון של חופש ומימוש עצמי.

מחקרים בבני אדם ובעלי חיים מראים שמוטיבציה לקשר מתמשך קשורה למערכת התגמול במוח. דופמין (מוליך עצבי המעורר סיפוק ומוטיבציה) משחק תפקיד מרכזי. גורמים כימיים אחרים, כמו אוקסיטוצין (הורמון המעורב בקשר ובמגע), משפיעים גם הם.

מחקרים בבעלי חיים, בעיקר בנברנים בעלי נטייה לזוגיות ממושכת, מצאו שינויים גנטיים וקשרים בין פיזור קולטני אוקסיטוצין במוח לבין העדפות מונוגמיות. ניסויים הראו שגם המאמץ להגיע לפרטנר מלווה בהפרשת דופמין.

מחקרים מוחיים הראו שאצל אנשים בקשר מתמשך מופעלות אזורי מערכת התגמול כשרואים תמונות של בני זוג. בעדויות אחרות, עוצמת הפעילות באזורים אלה הייתה קשורה למידת האהבה שדיווחו הנחקרים. מחקרים ביוכימיים אף הצביעו על דמיון בין מנגנוני אהבה להתמכרויות; על כך הוענק פרס איג נובל ב-2000.

''אהבה רומנטית'' היא תחושת חיבור חזקה לאדם אחר. היא כוללת רצון להיות קרובים ולשתף רגשות.

אהבה רומנטית מלווה בהערצה ורצון שהקשר ימשך.

המילה 'רומנטיקה' הגיעה מצרפת. סיפורי רומנטיקה של פעם שינו את האופן שבו אנשים מדברים על אהבה.

יש חומרים במוח שעוזרים לנו להרגיש מחוברים. אוקסיטוצין (הורמון שעוזר לקשר) ודופמין (חומר שמרגיש כמתגמל) חשובים כאן. המנגנון הזה דומה במעט למנגנון שעובד בהרגלים חזקים.

בכמה חיות, כמו נברנים, פרט נצמד לפרט אחד לאורך זמן. זה נדיר בעולם החי, רק בערך 5% מהמינים עושים זאת.

בני אדם בהמון מחקרים הראו שהמוח 'מתגמל' כשהם רואים תמונה של בן או בת זוג שאוהבים. עוצמת התגובה במוח מתקשרת לעוצמת ההרגשה.