אות

אות היא סימן שמייצג צליל בכתב. צליל הוא הקול שאנחנו שומעים כשמדברים. אוסף האותיות שבשימוש בשפה נקרא אלפבית. אלפבית הוא מערך הסימנים שמשתמשים בו לכתוב את השפה.

האֶותיות מתחלקות לשני סוגים:

רבים מהעיצורים דומים בין שפות, אך יש אותיות יחודיות לשפות מסוימות. למשל, האות ח קיימת בעברית ולא באנגלית. האות J באנגלית אינה מקבילה ישירה בעברית; לרוב מייצגים אותה באמצעות ג׳. האות W נוצרת בעברית בעזרת שני ו' רצופים, כצירוף "וו".


לאותיות יש צורות כתיבה שונות. צורת הכתב הבסיסית יכולה להשתנות לפי עיצוב. כל עיצוב כזה נקרא גופן. בנוסף לכתב הרגיל יש דרכים נוספות לכתיבה, לפעמים למטרות מיוחדות.

בחלק מהאלפביות קיימת הבחנה בין אות רגילה לאות גדולה. עיקר השימוש הוא באות הרגילה, אך בתחילת משפטים מופיעה אות גדולה. דוגמה באנגלית: a (קטנה), A (גדולה). בעברית חלק מהאותיות משתנות בסוף המילה. צורתן הסופית של אותיות אלה היא: ך ם ן ף ץ.

בכמה שפות, כמו ערבית והינדית, ובידיים כתובות מסוימות באנגלית, האותיות מתחברות זו לזו. צורת האותיות של ימינו היא תוצאה של אלפי שנות שינוי והתפתחות.

האומנם האותיות בעברית הן:
א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט, י, כ, ל, מ, נ, ס, ע, פ, צ, ק, ר, ש, ת.

אות היא סימן שמייצג צליל בכתב. צליל הוא מה שאנו שומעים בדיבור. אלפבית הוא כל קבוצת האותיות של שפה.

יש אותיות שייחודיות לשפות. בעברית יש את האות ח. באנגלית יש J. בדרך כלל J מייצגים בעברית עם ג׳. האות W מייצגים בצירוף 'וו'.


אות יכולה להיראות שונה בעט או בעיצוב. עיצוב של אות נקרא גופן. יש גם דרכי כתיבה מיוחדות, למשל כתב יד.

בחלק מהשפות יש שתי צורות לאות, קטנה וגדולה. דוגמה: a ו- A. בעברית יש אותיות שמשתנות בסוף מילה. אלה הן: ך ם ן ף ץ.

בחלק מהשפות, כמו ערבית והינדית, האותיות מתחברות זו לזו. צורת האותיות השתנתה לאורך אלפי שנים.

האותיות בעברית הן:
א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט, י, כ, ל, מ, נ, ס, ע, פ, צ, ק, ר, ש, ת.