אילן רועה

אילן רועה (1 בינואר 1967, 28 בפברואר 1999) היה עיתונאי ישראלי שעבד ככתב בקול ישראל. נהרג בדרום לבנון בעת סיקור.

נולד במושב ינוב שבשרון. למד בבית ספר דתי ובתיכון בר-אילן. התגייס ב-1986 ושירת בחטיבת הנח"ל כחובש, כלומר כחובש צבאי שסייע לפצועים.

לאחר הצבא החל לכתוב בשבועון הנוער "ראש אחד". עבד ככתב בענייני פלילים, מפלגות וכלכלה בעיתונים וסוכנויות שונות. ב-1993 עבר לרשות השידור. בתחילה סיקר את ההסתדרות, ובשנה שלאחר מכן מונה לכתב קול ישראל בצפון.

ב-28 בפברואר 1999 נהרג בפעילות בלבנון. הוא הצטרף לשיירת מפקדים שנסעה לביקור ניחום אבלים בכפר שבעא. בדרך חזרה, סמוך למוצב "כאוכבא" ברצועת הביטחון, הרכב שבו נסע עלה על מטען צד (מטען חבלה שהוצב בצד הדרך והופעל מרחוק). בתקרית נסעו עמו גם תא"ל ארז גרשטיין ואנשי קישור נוספים. בעקבות הפיצוץ הרכב התהפך וכל נוסעיו נהרגו.

נקבר בחלקה הצבאית בבית העלמין במושב ינוב. על שמו הוקם פרס מנכ"ל רשות השידור לכתב המצטיין. אמו הוציאה ב-2006 את הספר "מטעמי תוניסיה שאילן אהב" על שמו. אולפני רדיו בגליל ובקול ישראל נקראים על שמו.

בגינת בית העיתונאים בתל אביב יש פינת הנצחה לשמו. שם מוצגים פסל מאת יעקב אפשטיין, המיקרופון ומכשיר ההקלטה שהיו ברשותו, ומתקן שמספר את סיפור חייו. השאיר אחריו אישה, הורים ושני אחים.

אילן רועה (1.1.1967, 28.2.1999) היה עיתונאי שעבד ברדיו הקול הישראלי. קול ישראל הוא רדיו לאומי.

אילן נולד במושב ינוב. מושב הוא כפר קטן. בצבא שירת כחובש. חובש זה אדם שעוזר לפצועים.

אחרי הצבא כתב בעיתונים ועבד ברשות השידור. בבוקר אחד בשנת 1999 הוא היה בשיירה בדרום לבנון. ליד מוצב בשם "כאוכבא" הרכב שבו נסע עלה על מטען צד. מטען צד זו פצצת דרך שהופעלה מרחוק. באותו האירוע כל הנוסעים ברכב נהרגו.

הוא נקבר בבית העלמין במושב ינוב. אמו כתבה ספר לזכרו בשם "מטעמי תוניסיה שאילן אהב". יש אולפני רדיו וגן הנצחה שנקראו על שמו. בגן יש פסל ומיקרופון שהשתמש בו.

אילן השאיר אישה, הורים ושני אחים.