אלכסנדר פן

אלכסנדר פֶּן (נולד אברהם פפליקר שטרן; 14.2.1906, 19.4.1972) היה משורר ישראלי שנודע באופיו הסוער ובחיי הבוהמה שלו. כתב שירים ליריים ויצרתיים, וגם שירים אידאולוגיים ופוליטיים. נחשב לאחד מראשוני הבוהמה בתל אביב.


נולד בעיירה באימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). אביו היה מורה; אמו בת משפחה של מורים. פן הגה לעתים גרסאות בדויות על ילדותו, שבהן תיאר מוצא מסתורי וחוויות נדודים. החל לכתוב שירים ברוסית ב‑1920, והכיר משוררים רוסים בולטים. למד אמנות הראינוע (אומנות הסרט האילם) במוסקבה והתאמן גם באגרוף.

ב‑1926 נעצר בגלל פעילות ציונית ונשלח למרכז אסיה. פעילים סייעו לשחרורו, וב‑1927 עזב את ברית המועצות.


עלה לארץ ב‑9 ביוני 1927. הגיע לכאן בגיל 19 עם סכום קטן בכיסו. בארץ הקים, עם נתן אקסלרוד, בית ספר לאמנות הראינוע בשם "מולדת". עסק גם במשחק ובבימוי, וניסה להתיישב בחווה חקלאית במסגרת קבוצת "השחר", אך נתגלה כלא מתאים לעבודה רגלית.


בעקבות חיזורים אלימים כלפי בלה דון ירה פן בעצמו במהלך שמירה ופצע עצמו. בלה התאהבה ועברה לגור עמו. נולדה בתם זרובבלה, וכעבור כמה שנים נולד בן שנפטר. הזוג התגרש בסופו של דבר.


למרות שהוא ידע קצת עברית לפני העלייה, כתב רבות בעברית עם עיבוד ושיפור שמקורם בעזרת עמיתים כמו חיים נחמן ביאליק ואברהם שלונסקי. התפרסם בעיתונים וכתבי עת ספרותיים. בשנות ה‑30 כתב טורים פוליטיים בשם העט "תנו רבנן". ב‑1935 כתב את הפואמה הפציפיסטית "נגד!".

במשך שנים הרבה היה מזוהה עם השמאל והקומוניזם, ופרסם בעיתון הקומוניסטי "קול העם" תחת שם העט "יוד‑חת".


בשנות ה‑30 ניהל רומן עם השחקנית חנה רובינא, וממנה נולדה בתם אילנה רובינא. אשתו השנייה הייתה רחל לופטגלס, אחות שלטפלה ברובינא. רחל נותרה נשואה לו עד מותו, וממנה נולדה בת נוספת, סינילגה.


פן סבל מסוכרת. בשנותיו האחרונות נאלצו הרופאים לקטוע את שתי רגליו. נפטר במוצאי יום העצמאות 1972 ונקבר בקריית שאול. על מצבתו נחרטה שורה משירו "על גבעות שייח' אבריק".


פן היה קומוניסט פעיל והצטרף למפלגה הקומוניסטית ב־1947. תפקידו כעורך מדור ספרותי ב"קול העם" החזק את מעמדו במשורר השמאלי. יחד עם זאת שמר על מרדנות אישית ונטיית ביקורת גם כלפי המפלגה. לאחר אירועים פוליטיים בשנות ה‑60, ובמיוחד אחרי הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה ב‑1968, ניתק עצמו מהתנועה הקומוניסטית.


פרסם שלושה ספרי שירה בחייו, ושירים רבים פורסמו בעיתונים. עבודותיו כללו פואמות ארוכות ושירים קצרים. חלק משיריו הולחנו והפכו לשירים מוכרים, כמו "וידוי", "לא אני הוא האיש" ו"על גבעות שייח' אבריק". אחרי מותו יצאו מהדורות נוספות של שירתו ואוספים שעסקו בטוריו וסיפוריו.


רבים משיריו הולחנו והוקלטו על ידי זמרים ידועים. התיאטרון הקאמרי ערך לו מחווה ב‑2006.

אלכסנדר פן נולד ב‑1906 ונפטר ב‑1972. שמו המקורי היה אברהם פפליקר שטרן. הוא היה משורר, אדם שכותב שירים.


פעם גר בפעם ברוסיה. בתחילה כתב שירים ברוסית. אימתו סיפור על ילדות מסתורית, אך המציאות הייתה שונה.


הוא עלה לארץ ישראל ב‑1927 עם מעט כסף בכיס. (עלייה, מעבר לגור בארץ ישראל.)


פן חי חיי בוהמה, כלומר חי בחופש וביצירתיות. התחתן כמה פעמים. הייתה לו בת מפורסמת, אילנה רובינא.


כתב שירים בעברית שהולחנו שירים מוכרים. בין השירים המוכרים: "וידוי" ו"לא אני הוא האיש".


פן האמין ברעיונות קומוניסטיים. קומוניסט זה אדם שמאמין בשוויון כלכלי בין אנשים. הוא כתב בעיתון הקומוניסטי "קול העם".


לפן הייתה סוכרת, מחלה שגורמת לבעיות בסוכר בדם. בסוף חייו נאלצו לקטוע את שתי רגליו. נפטר ב‑1972 ונקבר בקריית שאול.