אלמוגים

אלמוגים (שם מדעי: Anthozoa, "פרחים חיים") הם בעלי חיים ימיים חסרי חוליות השייכים למערכת הצורבים. קיימים כ־6,100 מינים. סוגים רבים בונים שוניות אלמוגים, בתי גידול צבעוניים ועשירים בחי ובצומח במים הטרופיים הרדודים.


מבחינה ביולוגית נבדלים אלמוגים מושבתיים, היוצרים מושבה בעזרת הנצה, מאלמוגים יחידאיים שאינם מושבתיים. המחלקה מתחלקת לשלוש תת־מחלקות עיקריות, ותפוצת האלמוגים רחבה: רוב המינים חיים במי טרופיים רדודים, אך ישנם גם מינים בעומקים של עד 6,000 מטר ובמים קרים, כולל פיורדים בנורווגיה. ישנם צורבנאים ("אלמוגי אש") שאינם שייכים למחלקה זו, אבל גם הם משקיעים שלד גירי ותורמים לשוניות, למשל בים סוף.


קבוצות ראשונות של אלמוגים הופיעו כבר בתקופת האורדוביק לפני כ־450 מיליון שנה. סדרות קדומות כמו Tabulata ו‑Rugosa נעלמו בהכחדות ימית גדולה. לאחר מכן התפתחה סדרת אלמוגי האבן (Scleractinia), ממנה מקור רוב אלמוגי השוניות של ימינו. לאורך ההיסטוריה המשפחות השתנו ונחלו הכחדות גדולות, כולל באירועים כמו הכחדת הפרם‑טריאס והקרטיקון‑שלישון. בתקופות קרח פליסטוקניות השתנו מפלסי הים, וגרמו להשארת שוניות בחלקים מוצקים מעל פני הים.



יחידת המבנה הבסיסית של האלמוג היא הפוליפ (polyp), גוף גלילי שמתווסף לרגל שמדביקה אותו למצע. פוליפ יכול לתפקד כיחידת חיים שלמה: להזין, לנשום ולהתרבות. גודל פוליפ נע בין מילימטרים לעשרות סנטימטרים.

גוף הפוליפ בנוי משתי שכבות תאים: אפידרמיס (שכבה חיצונית) וגסטרודרמיס (שכבה פנימית), וביניהן שכבת חיבור ג'לטיבית הקרויה מזוגליאה. בתאים החיצוניים ישנם תאים צורבים (nematocysts) המשמשים ללכידת טרף ולהגנה. ברקמה הפנימית יש תאי עיכול ותאי שריר.

לכל פוליפ יש זרועות דקיקות שנקראות tentacles (זרועות ציד). הזרועות מכוסות תאים צורבים ומכוונות ללכידת מזון. גוף הפוליפ מסודר בסימטריה רדיאלית, ומחולק על ידי מחיצות רקמתיות שמספרן משתנה בין קבוצות שונות.

השלד של אלמוגי האבן מושקע מחוץ או בתוך הגוף בצורת סידן (CaCO3). אצל אלמוגים רכים מחטי השלד מושקעים במזוגליאה בתוך הפוליפ. צבע האלמוג תלוי בשילוב של זואוקסנטלות (אצות שיתופיות) ובחומרי שלד.


אלמוגי האבן במושבה יוצרים צורות גידול שונות: שטוחות, משיחיות, גושיות ועוד. צורת הגידול תלויה בסביבה, תאורה, תנועת מים, משקעי חול ותחרות ביולוגית. קצב הגדילה נע בין מילימטרים לכמה סנטימטרים בשנה, ותלוי במין ובתנאים. חוקרים מצאו שלאלמוגים יש טבעות גידול שנתיות, בדומה לעצים, מה שמאפשר ללמוד על תנאי הסביבה בעבר. כמה מינים יכולים לחיות מאות עד אלפי שנים.


אלמוגים חיים עלולים לזהור כשהם מוארים באור אולטרה־סגול. זו תופעה שנקראת פלואורסצנציה (פירוש: זוהר כתוצאה מאור). המדענים עדיין בודקים מדוע וכיצד מתקבלות הצבעוניות השונה.


מושבתים רבים חיים בשיתוף עם אצות חד‑תאיות בשם זואוקסנטלות (zooxanthellae). אצות אלה עושות פוטוסינתזה ומייצרות סוכרים שהאלמוג משתמש בהם. חלק גדול מהחלבון ברקמה של אלמוגי שונית מגיע מהאצות. בנוסף, אלמוגים לוכדים זואופלנקטון (מיקרו־חיות) באמצעות זרועות הציד, ומחלקים מזון בין פוליפים במושבה.

נשימת הפוליפ מתרחשת על‑ידי פעפוע חמצן דרך שטח הגוף. פחמן דו‑חמצני שנפלט מנוצל על ידי האצות לתהליך הפוטוסינתזה.


הזואוקסנטלות חיות בתוך רקמת הגסטרודרמיס של הפוליפ. הן מספקות לאלמוג אנרגיה, ועוזרות בבניית השלד. בתנאי עקה סביבתית, למשל עליית טמפרטורה, האלמוג עלול לפלוט את האצות ולהתלבן. תופעה זו נקראת הלבנת אלמוגים והיא מסכנת את שוניות האלמוגים.


דגים קטנים גרים בין ענפי האלים ומשיגים מחסה. בלילה הדגים מזיזים את סנפיריהם ומניעים מים בין הענפים. תנועה זו מגדילה את כמות החמצן בקרבת האלמוג, מסלקת פסולת ומביאה דשן לאצות. נוכחות דגים כאלה מסייעת לצמיחת האלמוג.


אלמוגים מתרבים מינית ואל־מינית. רבייה מינית יוצרת פגיות (larvae, planula) שנעות במים ומחפשות מצע קשה להתיישב עליו. בהרבה מינים ההפריה היא חיצונית: אלמוגים משחררים ביציות וזרע למים, ולעתים עושים זאת באופן מתוזמן כדי להגדיל סיכויי ההפריה. דוגמה מפורסמת היא ליל הרבייה הגדול בריפים באוסטרליה, שבו מאות מינים משחררים תאי רבייה ביחד.

רבייה אל־מינית כוללת הנצה, שקיעה או פיצול. כך נוצרים פריטים גנטית זהים להורה, והם מסייעים לפריחת מושבות ולהתפשטות חד‑מינית בשונית.


בשונית קיימת תחרות חזקה על מקום להתיישב. אלמוגים מתגברים על שכנים באמצעות כימיה, הצללה וכמויות של גדילים מחיצתיים (mesenterial filaments) וזרועות סורקות (sweeper tentacles) שמכאיבות או הורגות רקמה שכנה. תגובות אלה יכולות לגרום לאובדן אצות שיתופיות ולתמותה חלקית.

חלק מהחומרים הכימיים שהאלמוגים מייצרים נחקרים כיום כבסיס לתרופות נגד זיהומים ומחלות.


אלמוגים נטרפים על ידי חלזונות, כוכבי ים, דגים ובעלי חיים אחרים. טורפים אלה עלולים לגרום נזק למושבות ולשינוי בשוניות.


המילה "אלמוג" בעברית קשורה לצורות עתיקות של המילה במקרא ובגמרא, שם הופיעה גם כתיאור חומרים שנמצאו מתחת למים. השימוש המודרני מתייחס ליצורים הימיים המוכרים כאלמוגים.

אלמוגים הם בעלי חיים ימיים. השם המדעי שלהם הוא Anthozoa. יש אלפי מינים.

רבים מהאלמוגים בונים שוניות. שוניות הן ערים תת־מימיות מלאות דגים וצמחים.


יש אלמוגים שחיים ביחד במושבה. יש גם אלמוגים שחיים לבד. רובם חיים במים חמים ושטחיים.


היחידה הקטנה של האלמוג נקראת פוליפ. פוליפ הוא גוף גלילי שמאוכלס עליו זרועות דקיקות. הזרועות תופסות מזון.

האלמוגים בנויים משתי שכבות תאים ובין השכבות יש שכבה ג'לטינית שנקראת מזוגליאה. בתאים יש נגדי־דקר (תאים צורבים) שמשמשים ללכידת טרף.


הרבה אלמוגים מקבלים את צבעם מאצות קטנות שחיות בתוכם. אצות אלה עושות חמצן וסוכר באמצעות אור השמש. כשמקרינים על האלמוג אור אולטרה־סגול, חלקם זוהרים בצבעים יפים.


האלמוגים לוכדים חיות קטנות בשם פלנקטון בלילה. האצות שבתוכם משאירות להם מזון מהשמש. הם גם נושמים דרך שטח הגוף שלהם.


אלמוגים מתרבים בשתי דרכים: במין ובלא־מין. במין משנים ביציות וזרע במים ונוצרות פגיות קטנות. הפגיות שוחות ומחפשות מקום מוצק להידרש.

ברבייה אל־מינית יכולים חלקים מהמושבה להיפרד ליצורים חדשים זהים להורה.


דגים קטנים שורצים בין ענפי האלמוג. בלילה הם מנפנפים בסנפיריהם. זה מזרים מים ורוחב חמצן לאלמוג. כך האלמוג חי טוב יותר.


בשוניות יש תחרות על מקום. אלמוגים משתמשים בזרועות מיוחדות ובחומרים כימיים כדי להרחיק שכנים. גם חלזונות, כוכבי ים ודגים עלולים לאכול אלמוגים.


אלמוג יכול לגדול רק מילימטרים עד כמה סנטימטרים בשנה. יש אלמוגים שיכולים לחיות מאות שנים.