אלפרד אדלר

אלפרד אדלר (1870, 1937) היה רופא יהודי-אוסטרי שהתנצר והקים את זרם "הפסיכולוגיה האינדיבידואלית". הוא היה תלמיד של זיגמונד פרויד, אך נפרד ממנו ותיאר גישה שונה שמדגישה גורמים חברתיים ובחירה חופשית.


אדלר נולד בווינה בשנת 1870 במשפחה עם שבעה ילדים. בילדותו סבל ממחלות כמו רככת ודלקת ריאות, וחווה תחושת נחיתות שהניעה אותו ללמוד ולהצליח. חוויות אלו השפיעו על רעיונותיו התיאורטיים.

למד רפואה באוניברסיטת וינה והוסמך ב-1895. נישא לראיסה אפשטיין ב-1897. בתחילה עסק ברפואת עיניים, ואז בקליניקה כללית שבה פגש מטופלים ממעמדות נמוכים. המפגש עם מצוקות חברתיות חיזק את אמונתו בחשיבות ההקשר החברתי.

בשנת 1901 הצטרף לקבוצת הדיון של פרויד. ב-1912 ייסד את הפסיכולוגיה האינדיבידואלית, שהתמקדה בעזרה לאדם לבחור דרכים חדשות לשינוי עצמי. לאחר עליית האנטישמיות עזב ב-1935 לארצות הברית. נפטר מהתקף לב ב-1937 בסקוטלנד.


אדלר טען שהמציאות של כל אדם היא סובייקטיבית, כלומר מה שהאדם חווה ומפרש כמציאות. על כן הבחירה החופשית משמעותית: האדם יכול לבחור איך לפרש מצבים ולפעול לפיהם.

הגישה שלו שמה דגש על פתיחת אפשרויות וטיפוח כישורים במקום לראות את האדם כמובל רק על ידי עברו או דחפים לא מודעים. זה מבדיל אותו מפרויד ויונג, שהדגישו יותר את העבר והכוחות הפנימיים.


אדלר הדגיש שהנחות יסוד (הרעיונות שאדם מקבל על החיים) יכולות לפתוח או לסגור אפשרויות. למשל: "לטעות זה טבעי" מאפשר ניסיונות ולמידה, בעוד "טעות היא כישלון" מגביל.

בטיפול ובחינוך מעלים אפשרויות שונות כדי להראות שהנחות מסוימות אינן הכרחיות. חינוך פתוח שמציג אופציות מסייע לילד ללמוד לבחור ולקחת אחריות.


אדלר תיאר את האדם כיצור חברתי, הקשר עם אחרים חיוני להגשמה. הוא הדגיש שהראייה של האדם היא סובייקטיבית, שיש לו מטרות, ובכל רגע קיימת לו בחירה.

רעיון ההוליזם אצל אדלר אומר שאי אפשר לפצל את האדם לחלקים נפרדים; האישיות היא שלמה, ולכן גם האחריות על המעשים היא שלמה.


אדלר שם דגש על הגורם החברתי ובחירה חופשית. הוא סירב לחלוקה של הנפש למרכיבים כמו איד, אגו וסופר-אגו, וטען שהמיקוד צריך להיות בפעולה בהווה ובאפשרויות העתידיות.


ברעיונותיו המוקדמים הוא טען שכל אדם חווה תחושת נחיתות בילדות. נחיתות זו דוחפת את האדם ל"חתירה לעליונות", רצון להשתפר.

כאשר החתירה מתבצעת בדרכים חברתיות ויוצרת שייכות, היא בריאה. אם היא הופכת לפיצוי שלילי, עלולה להיווצר בעיה כמו תסביך עליונות.


בהמשך הדגיש אדלר שלמות והגשמה עצמית. רעיונותיו התקרבו לפסיכולוגיה ההומניסטית והיו מבשרי הגישה הנרטיבית, העוסקת בסיפור שהאדם מספר על חייו.


אדלר המליץ שההורים יתמכו בילד ויעזרו לו להתמודד עם תחושות הנחיתות. עם זאת, פינוק יתר פוגע, כי הילד צריך לפעול כדי ללמוד ולעמוד באתגרים.


ביקורת על אדלר דומה לביקורת על פרויד ויונג: התאוריות שלו קשות להפרכה ניסויית. אמפירית הוא השפיע בעיקר במחקר סדר הילודה, שנמצא שנוי במחלוקת.

אלפרד אדלר נולד בווינה ב-1870 ונפטר ב-1937. הוא היה רופא. הוא ייסד דרך חדשה להבין אנשים.


כשהיה ילד חלה והרגיש פחות טוב מילדים אחרים. זה גרם לו לרצות ללמוד ולהיות רופא.

אדלר למד רפואה ופתח קליניקה. הוא עבד עם אנשים שעברו קשיים. זה השפיע על החשיבה שלו.


הוא חשב שכל אחד רואה את העולם בדרכו. "סובייקטיבי" זה אומר: איך אני חווה את הדברים.

אדלר אמר שאפשר לבחור איך לפרש מצבים. הבחירה עוזרת לשנות את החיים.


אדלר לימד שבמחשבות שלנו יש הנחות. הנחה טובה יכולה לפתוח דלתות. למשל: "מותר לי לטעות" עוזרת ללמוד.


אדלר האמין שאנשים הם יצורים חברתיים. הם פועלים לפי מטרות ובוחרים איך להתנהג.


פרויד דיבר הרבה על דחפים פנימיים. אדלר דיבר על הקשר עם אחרים ועל הבחירה.


אדלר אמר שתחושת נחיתות (הרגשה של להיות פחות) דוחפת אותנו להשתפר. אם זה נעשה טוב, זה בריא.


הוא חשב שההורים צריכים לעזור לילד להתמודד. פינוק רב מדי לא טוב. הילד צריך ללמוד לפעול בעצמו.


חוקרים אמרו שקשה לבדוק את כל הרעיונות שלו בניסויים. גם מחקר על סדר הלידה עורר דיונים.