אמון

אמון הוא תודעה שמביעה יחס כלפי המציאות. נותן האמון (מי שמאמין) מניח שהגורם בו נתון האמון יפגין תכונה מסוימת בעתיד. למשל, אנשים נוטים להעניק אמון בכוח המשיכה, כלומר מניחים שחפצים ייפלו ללא משענת.

בין בני אדם, אמון הוא הנחה שהאדם האחר מסוגל לבצע פעולה, יתנהג בצורה מסוימת, או יחוש יחס מסוים כלפי מצב עתידי. לדוגמה, לתת אמון בחבר יכול לכלול את ההנחות שהוא יכול לבצע מטלה, יסכים לעשותה, או ירצה לעזור.


אמון נרכש נבנה מהניסיון. כאשר מישהו עזר שוב ושוב, נוצרת ציפייה שייעשה זאת שוב. מדובר בהסקה מהתצפיות בעבר (אינדוקציה). אמון כזה יכול להיחלש או להתבטל אם המציאות משנה את ההתרחשות.

אמון מקדמי הוא אמון שמקורו בהחלטה או בהנחה כללית לגבי בני אדם. לדוגמה, להאמין שאנשים מסוגלים לאהוב אם יתקיימו תנאים מסוימים. יש המפרשים אמון זה כתוצאה מאירועים מוקדמים, כמו אהבת אם שלא אכזבה בילדות. אחרים רואים בו בחירה ערכית של הפרט, אמונה שמתחזקת לפי הערכים שלו. שתי הגישות מציעות זוויות שונות ולא בהכרח סותרות זו את זו.

אמון אומר לסמוך שמישהו יעשה משהו בעתיד. נותן האמון זה מי שסומך.

אנשים גם סומכים על דברים בטבע. לדוגמה, הם מניחים שכוח המשיכה יגרום לחפצים ליפול בלי משענת.


אמון נרכש נבנה מניסיון. אם חבר עוזר שוב ושוב, נתחיל לסמוך עליו. אם הוא יכזיב, האמון יתפחת או יקטן.

אמון מקדמי זה לסמוך שאנשים בדרך כלל יכולים לאהוב או לעזור. לפעמים זה נובע מאהבת אמא בילדות. לפעמים זה החלטה של האדם לבחור להאמין. שני הדברים יכולים להיות נכונים באותו הזמן.