אמפטמין

אמפטמין (alpha-methyl-phenetylamine) הוא ממריץ שפועל על מערכת העצבים המרכזית. משתמשים בו לטיפול בהפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD, קושי לשמור על ריכוז ולשלוט בפעלתנות), בנרקולפסיה (שינה פתאומית ויתרונות ערנות) וככופה תיאבון לבקרת משקל.

שמות מסחריים חשובים כוללים אדרל (Adderall), אטנט וויואנס (Vyvanse). ויואנס היא צורה בשם ליסדקסאמפטמין, קדם-תרופה, כלומר חומר שהגוף מפרק כדי לשחרר אמפטמין פעיל. צורת השחרור משפיעה על מהירות ההשפעה ואורכה.

לאמפטמין יש מרכז כיראלי אחד. זה אומר שהוא קיים בשתי גרסאות מראות שנקראות איזומרים (גרסאות מולקולריות שמשקפות זו את זו). בתכשירים רפואיים משתמשים בתערובות איזומרים ובמלחים שונים, במנות שחרור מיידי או מושהה.

האימפטמין סונתז לראשונה בסוף המאה ה-19, והומצא למהדורה מסחרית בשם בנזדרין בשנות ה-20. במלחמת העולם השנייה השתמשו בו כדי לשמור על ערנות החיילים. לאחר המלחמה התרופה נכנסה גם לשימוש לא חוקי והופצה בשוק השחור.

אמפטמין מתחיל להשפיע כשעה או פחות מרגע הבליעה, והאפקט הרגיל נמשך כ-5, 6 שעות (או ארוך יותר בצורות שחרור ממושכות). הוא מעלה את כמות המוליכים העצבים דופמין ונוראפינפרין במוח. הוא עושה זאת על ידי שחרור דופמין ממחסניו ושליטה על נשאי הדופמין (DAT), מה שמגביר את הריכוז, הערנות והיכולת להפחית אימפולסיביות.

שימוש לא מבוקר עלול לגרום לאופוריה, תחושת שמחה חזקה, ואחריה לצניחה במצב הרוח. שימוש כרוני יכול לדלל קולטנים של דופמין. זה עלול להוביל לתקופות שבהן קשה לחוות הנאה. מנות גבוהות עלולות לגרום למצב פסיכוטי דמוי הפרעה פסיכוטית.

אמפטמין מגרה גם את המערכת הסימפתטית. זה מעלה לחץ דם ועלול להגביר דופק. תופעות לוואי שדווחו כוללות שינויי שינה, בחילה, תנועות לא רצוניות ובעיות לב וכלי דם במקרים קיצוניים. שאיפה של החומר עלולה לפגוע בריריות האף.

השימוש הארוך יכול להשפיע על תפקוד תנועה ולגרום לתופעות דמויות פרקינסון במקרים מסוימים. חלק מהאנשים משתמשים באמפטמין גם כדי לדכא תיאבון ולהרזות.

השפעות נפשיות כוללות ריכוז טוב יותר, דיבור מהיר, הפחתת שלבי השינה REM (שנת חלום), וכן סיכון להתמכרות כאופציה אצל משתמשים לא מבוקרים. שימוש ממושך עלול לגרום לעצבנות, בעיות שינה ולפעמים להתנהגות פוגענית.

אמפטמין הוא חומר תחת פיקוח ברוב המדינות, ונחשב לחומר מסוכן בספורט ללא אישור רפואי. עם זאת, בקרב מטופלים עם ADHD נטייה לשימוש לרעה נמוכה יחסית. סיבות לכך הן המינונים הקטנים יחסית, צורת מתן איטית יותר ובעלות השפעה הדרגתית, אשר מפחיתים את הפוטנציאל להזדקקות מהירה שנוצרת משיטות שימוש כמו הזלפה או הזרקה.

אמפטמין היא תרופה שממריצה את המוח. היא עוזרת לאנשים שמתקשים להתרכז.

היא ניתנת לטיפול ב-ADHD (בעיה שקשה להישאר מרוכזים). גם עושים בה שימוש נגד נרקולפסיה. נרקולפסיה היא כשנרדמים פתאום.

יש לה שמות כמו ויואנס ואדרל. ויואנס היא קדם-תרופה. קדם-תרופה = תרופה שהגוף צריך לפרק כדי שהיא תעבוד.

האמפטמין סונתזו לפני הרבה שנים. השתמשו בה בזמן מלחמות כדי לשמור על ערנות. אחר כך החלו למכור אותה גם שלא כחוק.

היא מתחילה לעזור כשעה אחרי הבליעה. היא מעלה חומר בכימיה של המוח שנקרא דופמין. דופמין עוזר להרגיש ערניים ולשמור על ריכוז.

אם לוקחים יותר מדי, אחרי זה הגוף עלול להרגיש רע כי מאגרי הדופמין נגמרים. שימוש רב יכול לגרום לקושי להנות מדברים לזמן מה.

אמפטמין מעלה לחץ דם וגורמת לערנות. היא עשויה לגרום לבחילה ולשינוי בשינה. שאיפה של החומר עלולה להזיק לאף.

התרופה נמצאת תחת פיקוח. אנשים עם מרשמים לרוב לא מתמכרים בקלות. שימוש לא נכון עלול להיות מסוכן ולפגוע בבריאות.