אנטיגן

אנטיגן הוא סימן שמערכת החיסון יכולה לזהות. בדרך‑כלל זה חלבון או סוכר על המעטפת החיצונית של תא או וירוס. לכל אנטיגן יש צורה ייחודית שמערכת החיסון קוראת כדי לדעת אם הוא שייך לגוף.

מקור המילה באנגלית: החיבור בין Antibody (נוגדן) ו‑Generate (לייצר), כלומר יוצר נוגדנים.

האנטיגן מפעיל תגובה חיסונית דרך הדטרמיננטה האנטיגנית, המכונה גם אפיטופ. אפיטופ הוא אזור קטן ברצף החלבוני של האנטיגן, שאליו נקשר נוגדן באופן ייחודי ומעורר תגובה.

סיווג לפי קשירת נוגדנים נקרא סרוטייפינג (Serotyping). שיטה זו עוזרת להבחין זנים של וירוסים או חיידקים. למשל, מוכרים מעל ל‑80 סרוטיפים של פניאומוקוק.

האנטיגן הוא לרוב חלבון או רב‑סוכר, אבל גם מולקולות קטנות כמו הפטנים יכולות לשמש אנטיגנים.

יש אנטיגנים ספציפיים שכל נוגדן מזהה באופן ייחודי. קשירה ספציפית זו היא הבסיס לזיהוי ומיון של פתוגנים.

אנטיגנים נמצאים על נגיפים, חיידקים, אלרגנים, טפילים, חלבונים, תאים סרטניים ותאים רגילים בגוף.

בגידולים קיימים שני סוגים עיקריים: אנטיגנים ספציפיים לגידול (מוצגים רק על תאי הגידול) ואנטיגנים קשורים לגידול (מופיעים גם על תאים בריאים). האנטיגנים בביטוי על פרודות היסטוקומפטביליות מסוג I עשויים לאפשר לתאי T ציטוטוקסיים לזהות ולחסל תאים סרטניים מוקדם. לעתים יש אנטיגנים שנוצרו על ידי מוטציות בקולטן; תאי B יכולים לזהות סוגים אלה.

אנטיגן הוא סימן שהגוף מזהה. בדרך כלל זה חלבון או סוכר על פני תא או וירוס. המערכת החיסונית מסתכלת על הצורה שלו כדי להבין אם זה טבעי או זר.

אנטיגנים הם בדרך‑כלל חלבונים או סוכרים. גם חלקיקים קטנים שנקראים הפטנים יכולים להיות אנטיגנים.

כל אנטיגן מכיל חלק קטן שנקרא אפיטופ. אפיטופ הוא החלק שאליו נוגדן נקשר.

אנטיגנים נמצאים בוירוסים, בחיידקים, באלרגנים ובתאים בגוף.

בחלק מהגידולים יש אנטיגנים שרק התאים הסרטניים מציגים. יש גם אנטיגנים שמופיעים על תאים רגילים ועל תאי גידול. תאי T יכולים לזהות חלק מהתאים האלה ולנסות להשמידם.