האפיקומן הוא המצה שנאכלת בסוף ליל הסדר, בסימן "צָפוּן", כמחווה למקומה של אכילת קורבן הפסח. מנהג נפוץ הוא לקחת חצי מהמצה האמצעית משלוש המצות על השולחן, ולהצניעו עד סוף הסדר. בקרב חלק מיהודי אשכנז ילדים גונבים את האפיקומן ומקבלים פרס תמורת החזרתו; מנהג זה לא היה אוניברסלי ויש שסברו שהוא בעייתי.
במקור המילה אפיקומן לא הייתה כינוי למצה אלא לכָּרוּך של פעולה אחרי האכילה, והאמוראים בתלמוד נחלקו בפירושה. בקבלה יש מנהג לחתוך את המצה כך שהחלק הגדול לאפיקומן יהיה בצורת האות "ו" והחלק הקטן, בצורת האות "ד". אצל אשכנזים, שמצותיהם קשות, שומרים בדרך כלל רק על ההבדל בגודל ולא על הצורה.
במשנה נאמר "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", פירושים בתלמוד שונים: חלקם ראו בכך איסור להוציא כלים או לעבור מחבורה לחבורה, ואחרים, פירוש שאין לאכול קינוח אחרי אכילת הפסח (אפיקו מין = הוציאו מיני קינוח). לפי דעת שמואל נפסק שאין לאכול אחרי זה, ולכן מנהגים לנשנש אחרי האפיקומן נמנעים.
הסברים מסורתיים הציעו שהמילה מורכבת בארמית מ"אפיקו" (הוציאו) ו"מן" (מזון/קינוח), או כ"אפיקו מאני" (הוציאו כלים). בימי הביניים הוצעו פירושים נוספים, כולל רמזים ליוונית, אך אין וודאות לגבי המקור המדויק.
הראשונים קבעו שיש לאכול כזית מהאפיקומן, כמות הנמדדת על ידי הפוסקים בין מידות שונות (הערכות שונות של נפח). מהרי"ל כתב שמומלץ לאכול שתי כזיות כדי להרגיש שבעים. יש לאכול זאת בתוך זמן קצר הנקרא "כדי אכילת פרס"; הפוסקים נחלקו האם זמן זה הוא 3, 9 דקות.
במשנה ובגמרא מוזכרת מחלוקת בין רבי אלעזר בן עזריה לרבי עקיבא לגבי מועד אכילת קרבן הפסח: לפי רבי אלעזר בן עזריה מועד האכילה הוא עד חצות הלילה בלבד; לפי רבי עקיבא, עד סיום ליל הסדר (כל הלילה). אביי העלה שאולי רבי עקיבא מסכים לעניין חצות מדרבנן. הרמב"ם פוסק כפי שכתבו הפוסקים על פי רבי עקיבא, אך ממליץ להקדים כדי להרחיק אפשרות לעבירה.
הגמרא מביאה דיבור של רבא שאומר שאכילת מצה בלילה הזה לאחר חצות עשויה שלא להוציא ידי חובה לפי דעת רבי אלעזר בן עזריה. יש כאן לבחון האם עצם מצוות האכילה קשורה לקרבן הפסח או שהיא מצווה נפרדת.
בפוסקים יש מחלוקות: תוספות פוסקים להחמיר ולנהוג כרבי אלעזר בן עזריה, והרמב"ם פוסק שהאכילה מותרת כל הלילה אך מדגיש שיש להקדים. אחרונים נחלקו לגבי סייגי ההקדים, ויש דעת רופאים לנהוג בזהירות ולסיים חלק מהסעודה לפני חצות.
המשנה ברורה כתב שאם לא אכלו מצה כלל לפני חצות, יש לאכול לאחר חצות בלי ברכה, מפני ספקי ההלכה. האבני נזר המליץ שמי שסעודתו מתמשכת יתכנס ויאכל מצה קרוב לחצות לשם אפיקומן, ואז יוכל להמשיך לאכול לאחר חצות בהתאם להלכות השונות.
בתלמוד יש ברייתא על נוהג של הוצאת המצות ומה שעשוי להיראות כסילוק. רש"י פירש שזה נוגע להגביית הקערה או אכילה מהירה; הרמב"ם ביאר זאת כחטיפת מצה אחד מהשני. המנהג שבו הילדים גונבים את האפיקומן התפתח מאוחר יותר כדי לערב אותם בליל הסדר ולעורר שאלות ולהגיד. כיום נהוג להחביא את האפיקומן והילדים מחפשים אותו ומקבלים פרס. מסורתית המנהג היה מוכר רק בחלק מעדות אשכנז, וחלק מחכמי הלכה בגפו התנגדו למנהג מתוך חשש שיחנך לגניבה.
האפיקומן הוא חתיכת מצה שאוכלים בסוף ליל הסדר. "צָפוּן" פירושו נסתר או שמצניעים אותו.
בדרך כלל לוקחים חצי מהמצה האמצעית משלוש ומסתירים אותה עד סוף הסדר. יש מנהג שבו ילדים מנסים למצוא או לגנוב את האפיקומן. שבעת שמביאים את המצה חזרה מקבלים מתנה על מציאתה.
יש חילוקי דעות על המשמעות של המילה אפיקומן. חלק אומרים שמדובר בהוצאת קינוח, אחרים בפעולה אחרת. לא ברור מה בדיוק מקורה של המילה, ויש הסברים מארמית וממילים עתיקות אחרות.
צריך לאכול כמות קטנה של אפיקומן, שנקראת "כזית", זה כמו גודל של זית. המנהגים נחלקים גם לגבי הזמן שבו צריך לאכול אותו: יש שאומרים עד חצות הלילה, ויש שאומרים עד סוף ליל הסדר.
אם המשפחה לא אכלה מצה לפני חצות, המליצו שאפשר לאכול אחר חצות בלי לברך. לפעמים המארח עוצר את הסעודה רגע לפני חצות כדי לאכול את האפיקומן בזמן.
הגנבה של האפיקומן היא משחק שנועד לערב את הילדים. בעבר זה היה נהוג רק אצל כמה עדות. היו גם שמחו על המנהג מחשש שילדים ילמדו לגנוב, ולכן חשוב לשמור שהמשחק יישאר ידידותי ומבדר.
תגובות גולשים