אקס סילנטיו (בלטינית: argumentum ex silentio, מילולית "שתיקה כהודאה") הוא כשל לוגי, טעות בהסקת מסקנות, שבה משתיקתו של אדם תפורשת כהוכחה לכך שאין לו מה לומר או שהוא מודה במשהו.
לפעמים פרשנות כזו יכולה להיות סבירה. למשל בהקשרים משפטיים, שתיקה מסוימת עשויה לחזק סברה מסוימת. עם זאת, להתבסס על השתיקה כמחולל הוכחה בלעדית זה בדרך כלל שגוי.
דוגמה פשוטה:
ראובן: גד, האם הכנת את שיעורי הבית שלך?
גד: (שותק)
ראובן: אני מבין משתיקתך שלא הכנת אותם.
כאן ההנחה סבירה, כי אם גד היה הכין, סביר שלא היה שותק.
אבל דוגמה אחרת מראה את הבעיה:
ראובן: האם אתה מסכים שהמנהל שלנו הוא נבל?
גד: (שותק)
ראובן: אתה שותק, ולכן מסכים.
כאן יש אפשרויות רבות: פחד, חוסר רצון להתערב, או סיבות אחרות. השתיקה לא מוכיחה וודאות.
חוקרים גם משתמשים בטיעון מן השתיקה. לדוגמה, אי-אזכור של "ירושלם" בחומש או אי-אזכור של לידת הבתולין אצל פאולוס שימשו כדי להסיק על חשיבות נמוכה או על חוסר הכרת רעיון מסוים. זה יכול להצביע על משהו, אך לא להוכיחו בוודאות.
דרך טובה לבדוק טיעון מן השתיקה היא להראות מדוע צפוי לקבל אזכור מפורש אם הטענה הייתה נכונה. אם יש סיבה כזאת, השתיקה מקבלת משקל; אם לא, היא חלשה מאוד.
אקס סילנטיו פירושו "שתיקה כהודאה". זה כאשר מישהו שותק ומחליטים שהוא מודה במשהו.
זה יכול להיראות נכון לפעמים. לדוגמה:
ראובן: גד, הכנת את השיעורים?
גד: (שותק)
ראובן: אז לא הכנת.
כאן זה סביר, כי מי שהכין היה אומר.
אבל שתיקה לא תמיד מסמנת הסכמה. אולי גד מפחד, או לא רוצה להתווכח.
חוקרים גם מסתכלים על מה שלא כתוב. אם ספר לא מזכיר עיר חשובה, הם שוקלים למה. זה יכול לתת רמז, אבל לא הוכחה מוחלטת.
דרך טובה לבדוק היא לשאול: האם היינו מצפים לשמוע אמירה ברורה? אם כן, השתיקה חשובה יותר.
תגובות גולשים