ביבליה

הביבליה (Biblia) היא כינוי למכלול כתבי הקודש ביהדות ובנצרות. בפעמים רבות משתמשים בו גם בהתייחסות לשתיהן יחד, הברית הישנה והברית החדשה.

מקור השם בהופעת הביטוי הלטיני medieval "biblia sacra", שפירושו "ספרים קדושים". המילה היוונית biblion פירושה "ספר" או "מגילה", והיא קשורה למילה biblios (פפירוס), שנקשרה לעיר הנמל גבל (ביוונית Byblos). בביטוי היווני τὰ βιβλία τὰ ἅγια שמשמעותו "הספרים הקדושים" היא כנראה השימוש הראשון של יהודים דוברי יוונית. העדות הראשונה לקריאה לכתבי הקודש בשם "Ta Biblia" היא משנת 223 לספירה. מאז המאה ה-19 המילה קיבלה גם שימוש רחב יותר בשפות אירופאיות, שבו קוראים בשם "Bible" גם לספרים בעלי סמכות.

לקאנון היהודי קוראים "מקרא" (מילה שמשמעה "דבר הנקרא מתוך הכתב") או תנ"ך. המילה תנ"ך היא קיצור של תורה, נביאים, וכתובים, שלוש קבוצות הספרים. לפי המסורה יש בתנ"ך עשרים וארבעה ספרים. החלוקה המשולשת קיימת כבר מהמאה ה-2 לפנה"ס והשפיעה על ההלכה וההגות בתלמוד.

הקאנון הנוצרי כולל שתי חלקים: הברית הישנה והברית החדשה.

הברית הישנה של הנוצרים דומה לרוב לתנ"ך, אבל סדר הספרים שונה ולעיתים יש בה ספרים נוספים. חלק מהכנסיות כוללות ספרים שלא נמצאים בתנ"ך היהודי; בכנסיות הפרוטסטנטיות ספרים אלו נחשבים "חיצוניים" או משניים.
במסורת הנוצרית נמנעת בדרך כלל החלוקה הטריפרטיטית של תנ"ך, ומקובל לחלק את הברית הישנה ל־4, 5 קבוצות. דוגמה לחלוקה: "ספרי חוק", חמשת חומשי התורה (בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים); "ספרי היסטוריה"; "ספרי חכמה" (כמו איוב ותהילים); "ספרי נבואה" (כמו ישעיהו ותרי־עשר, קבוצת 12 ספרים שנחשבת ביהדות לספר אחד). השינויים בסדר ובתוכן נובעים בעיקר מהעובדה שהנצרות השתמשה במסורת הטקסטואלית של תרגום השבעים (תרגום יווני של המקרא), ולא תמיד בנוסח המסורה העברי.
הפרוטסטנטים שמרו על התוכן של התנ"ך העברי, אך השאירו לעתים את הסדר לפי תרגום השבעים.

הברית החדשה כוללת 27 ספרים. הם נכתבו ביוונית קוינה (שפה פשוטה של ימי הבית־הראשון) בין השנים 45 ל־100 לספירה. השם "הברית החדשה" מבוסס על רעיון דתי של ברית חדשה שנזכרה גם בנביא ירמיה, והנצרות רואה בכך סימן לשינוי ביחסי האל עם האנושות.

הביבליה (Biblia) היא שם לכתבי הקודש של יהודים ונוצרים. זהו אוסף ספרים חשובים לדתות אלה.

השם הגיע מהלטינית "biblia sacra" שפירושו "ספרים קדושים". המילה היוונית biblion פירושה "ספר". השם קשור לעיר בשם Byblos, שממנה הגיע הפפירוס.

בתקופה העתיקה יהודים קראו לאוסף הספרים שלהם "מקרא". תנ"ך הוא קיצור של תורה, נביאים וכתובים. לפי המסורת יש בתנ"ך 24 ספרים. קבוצה זו חשובה במסורת היהודית.

לנוצרים יש שתי חלקים: הברית הישנה והברית החדשה.

הברית הישנה דומה לתנ"ך, אבל המסודר אחר ולעיתים יש בה ספרים נוספים. כמה כנסיות כוללות ספרים שאינם בתנ"ך. הסיבה לשינויים היא שהנוצרים השתמשו בתרגום היווני של המקרא, שנקרא "תרגום השבעים".

הברית החדשה כוללת 27 ספרים. הם נכתבו ביוונית בין השנים 45 ל-100 לספירה. השם אומר שזו "ברית חדשה" על פי אמונה נוצרית, ורעיון כזה מופיע גם בנביא ירמיה.