בניין הוא תבנית לשונית שמשנה את המשמעות של מילים מאותו שורש. שורש הוא רצף של עיצורים (לרוב שלוש אותיות) שמביא רעיון בסיסי. בעברית כל פועל משתבץ בבניין לפי זמן, גוף וצורתו, וכך נוצרים הבדלים במשמעות בין מילים עם אותו שורש.
בעברית יש שבעה בנייני פועל עיקריים: פָּעַל (הנקרא גם קל), נִפְעַל, הִפְעִיל, הֻפְעַל, פִּעֵל, פֻּעַל וְהִתְפַּעֵל. שמם של הבניינים נקבע לפי צורת היסוד בעבר ובעבר השלישי ביחיד זכר. קיימים גם בניינים נדירים.
בניין זה נקרא "קל" מפני שבצורתו הבסיסית מופיעים רק שלושת עיצורי השורש בלי תוספות. בעבר הוא נטה בשלוש דרכים היסטוריות: פָּעַל, פָּעֵל ופָּעֹל, שלרוב משפיעות על תנועות בזמן עבר ובעתיד. לצורת המקור יש שתי צורות עיקריות: המקור המוחלט (למשל שָׁמוּר) והמקור הנטוי (למשל לִשְׁמֹר). בבניין זה יש גם בינוני (צורת שם הפועל/פועל בהווה), ולפעמים צורות סבילות מיוחדות.
הנטיות בעבר בבניין קל משתנות לפי שורש ותנועות היסטוריות. רוב השורשים נוטים לפי פָּעַל; מעט לפי פָּעֵל או פָּעֹל. שינויי תנועות מסוימים מוסברים בחוקי היסטוריה של השפה.
בבניין קל יש שתי נטיות עתיד עיקריות: יִקְטַל וְיִקְטֹל. גם בציווי קיימות שתי צורות שכיחות, לדוגמה: לְמַד, שְׁמֹר.
בניין נפעל מאופיין בתחילית נו"ן (נ-). בעברית הוא הופיע כביטוי של פעולה חוזרת ובשלב מאוחר יותר גם כסביל של בניין קל (לדוגמה: נכתב, נשבר). לפעמים נטיותיו משיקות לצורות בתפעל.
במערכת זו שייכים הבניינים הִפְעִיל והֻפעל. הִפְעִיל הוא בניין פעיל בדרך כלל של גרימה (גרם לפעולה), והֻפעל הוא הסביל הפנימי שלו.
מאופיין בתחילית ה' ובחיריק מלא בעי"ן הפועל (אות י' במקור). משמעותו המרכזית היא גרימה: האכיל לעומת אכל; ההפעלה מוסיפה לעיתים מושא נוסף. יש בו גם פעלים שמקורם בשמות תואר ושמות עצם.
זהו סביל פנימי של ההִפְעִיל. הוא דומה מבחינת העיצורים אך שונה בתנועות, וזו ההבחנה שהוא סביל. לבניין זה אין ציווי ואין מקור פעיל.
הכינוי "כבדים" או "דגושים" מתייחס לבניינים פִּעֵל, פֻּעַל והִתְפַּעֵל. הם מאופיינים בדגש חזק תבניתי בעי"ן הפועל, מה שיוצר פעמים רבות הכפלה של העיצור האמצעי.
בניין זה מתאפיין בדגש חזק בעי"ן ובתנועות כמו צירה או פתח. בעברית החדשה רבים מהפעלים החדשים נגזרים בפיעל. משמעותותיו כוללות חיזוק הפעולה, עשייה ממקור שם, או פעולה ישירה.
זהו הסביל הפנימי של פיעל. בלשון חז"ל הוא נעלם ברובו ונשאר בעיקר בבינוני שמני (כמו משובש).
מתאפיין בתחילית הת- ובדגש תבניתי בעי"ן. בדרך כלל מציין פעולה שהשפיעה על הנושא עצמו (צורה חוזרת או רפלקסיבית), למשל: גילח (פעל), גולח (סביל), התגלח (עשה לעצמו). בעברית הישנה הופיעה גם התחילית נו"ן במקומות מסוימים.
אפשר לחלק את הבניינים לשלוש קבוצות עיקריות: קל/נפעל, הפעיל/הופעל, והבניינים הכבדים. קיימים גם בניינים נדירים או השפעות מארמית וערבית, כמו השפעל, שמופיע בחז"ל ובחלק מהעברית החדשה.
את הבניינים אפשר לתאר לפי מאפיינים צורניים (קידומות, דגש, תנועות) ומשמעותיים (פעיל, סביל פנימי, חוזר). בעברית המקראית והחז"לית יש תופעות נוספות, ולפעמים חסרות "משבצות" מסוימות של סבילים פנימיים.
במקרא ראו צורות כמו קֻטַּל, שלכאורה דומות לפועל פועל, אך הן קשורות לסביל פנימי של קל. בלשון חז"ל צורות אלה נעלמו לרוב.
במקרים מסוימים קיימות צורות סבילות של התפעל, ובשפה המודרנית חלקן משמשות לתיאור אדם שאולץ לבצע פעולה (לדוגמה: הִתְפּוּטַר בהקשר של התפטרות כתוצאה מלחץ).
שפעל לא היה בבניין המקראי, אך חדר מארמית ולשון חז"ל. בעברית החדשה הוא מופיע לפעמים כחלופה לפעלים אחרים ומהווה תופעה מולקולרית בלשון.
במקרא יש צורות נטייה חריגות שמקשות על סיווג פשוט של בניינים. חוקרים מסבירים חלק מהחריגות כהישרדות של בניינים שהשתנו או נעלמו.
קיימת התאמה היסטורית בין בניינים בערבית ובין אלו בעברית. ההשוואה מאפשרת להבין מקורן של צורות ותנועות, ופחות את המשמעויות העכשוויות.
בניין הוא תבנית שנותנת משמעות למילים עם אותו שורש. שורש (שלוש אותיות) נותן רעיון בסיסי למילה.
יש שבעה בניינים חשובים בעברית: פָּעַל, נִפְעַל, הִפְעִיל, הֻפְעַל, פִּעֵל, פֻּעַל וְהִתְפַּעֵל.
זה הבניין ה"בסיסי". כמו: כתב, אכל. המקור הוא שם הפעולה, כמו לִשְׁמֹר.
בעבר השורשים נטו בצורות מעט שונות. רובם נוטים לפי פָּעַל.
בעתיד יש שתי צורות נפוצות כמו יִקְטַל ויִקְטֹל. בציווי אמרות קצרות כמו שְׁמֹר.
יש בו תחילית נ- (נו"ן). לפעמים הוא אומר שהפעולה קרתה לעצם ולא עשה אותה מישהו.
הפעיל (ה-) גורם למישהו לעשות משהו. לדוגמה: אכל/האכיל.
הוא גורם פעולה. מוסיף לפעולה ולעתים גם מושא נוסף.
זהו סביל של ההִפְעִיל. המילים דומות בהגייה אך התנועות שונות.
הכוונה לפיעל, פועל והתפעל. שם הבניינים בגלל הדגש החזק באמצע המילה.
מכפיל את העיצור האמצעי בתוך המילה. משמש להרבה פעלים עכשוויים.
זהו הסביל של פיעל. למשל צורות שמניות שעובדות אחרת.
מכתוב עם הת- ומייצג פעולה שהאדם עושה לעצמו. למשל: התגלח.
יש גם בניינים נדירים ויש השפעות משפות אחרות, כמו שפעל. חלקם מופיעים בטקסטים ישנים.
במקרא יש צורות מיוחדות שקשה לסווג. חוקרים מסבירים אותן כהישארות של צורות ישנות.
תגובות גולשים