ברוש מצוי

ברוש מצוי (שם מדעי: Cupressus sempervirens) הוא המין הנפוץ של הברוש במזרח הים התיכון. זהו הברוש היחיד שגדל בארץ באופן טבעי. הוא מצוי מאזור יוון (כולל כרתים) ועד טורקיה, קפריסין, סוריה ולבנון, ויש אוכלוסייה קטנה באיראן.

העלווה דמוית קשקשים (עלים קטנים המדיפים מראה קשקשי), אורכה 2, 5 מ"מ וצבעה ירוק כהה. האצטרובלים, כלומר פירות דמויי קונוס, עגולים בקוטר 25, 40 מ"מ. בכל אצטרובל יש 10, 14 קשקשים שמכסים את הזרעים. האצטרובלים מבשילים 20, 24 חודשים; בתחילה הם ירוקים ואחר כך הופכים לאפור-חום.

העץ יכול לחיות זמן רב מאוד; ידועים פרטים בני למעלה מ-1000 שנה. קיימים שני זנים בולטים: זן הבר פורק ומתפצל, וזן טיפוסי צר וחרוטי שמקובל בגידול תרבותי.

בישראל שרדו כנראה רק שתי אוכלוסיות בר: ברומי החרמון ומורדות שפונים לאגן דמשק, וכן פרט בודד בנחל בצת. זהו כיום הברוש הבר היחידי הידוע ששרד בגליל ובארץ. ליד אחד העצים נמצא גזע ערער כרות בן 689 שנה.

אזור ההרים של כרתים נחשב למקום שבו יש אוכלוסיות בר יפות ומרשימות. בדרך כלל הברוש צר ביחס לעצים אחרים, אבל יש פריטים עבים במיוחד, כמו העץ בפארק אלונה ליד הר חורשן, שסביר שהוא הברוש העבה ביותר בישראל.

במקרא מצוין עץ בשם "ברוש" שנעשה בו שימוש בבניין, למשל במקדש שלמה. רוב החוקרים סבורים שהעץ המקראי אינו Cupressus. כמה חוקרים מזהים אותו עם ערער (Juniperus). יש דעות שונות: חלקן מציינות זנים מסוימים של ערער, ואחרות מקשרות את התאשור לברוש המצוי. יהודה פליקס אף טען שהעץ המקראי של נח, "עץ הגופר", היה ברוש זה.

על פי התלמוד, הברוש והתאשור נכללים בין עשרה מיני "ארזים". כאן "ארזים" מתייחס לקבוצת עצים שהאדם מחשיב את שימושם בגזע או בענפים בדומה לארז.

הברוש מקושר מאז העת העתיקה למוות ולאבלות. הוא נטע בבתי קברות באירופה ובמדינות מוסלמיות, משום שאינו משתקם בקלות לאחר כריתה. למשל, אף בשירה העברית מופיעות דימויים של ברוש בהקשר של פרידה ואבל.

במיתולוגיה הרומית תואר דמות בשם קיפריסוס שהפכה לעץ ברוש כדי להביע אבל נצחי על מות הצבי שבטפחתיה. סיפור זה מסביר חלק מהקשר הרגשי בין הברוש לעצב.

ברוש מצוי (Cupressus sempervirens) הוא ברוש שנפוץ סביב הים התיכון. זהו הברוש היחיד הגדל בארץ בטבע.

לעלים יש מראה של קשקשים. הקשקשים קצרים, 2, 5 מ"מ, וצבעם ירוק כהה. הפרי נקרא אצטרובל. אצטרובל הוא פרי עגול עם קליפות שקוראים להן קשקשים.

האצטרובלים מבשילים אחרי כשנתיים. בתחילה הם ירוקים, ואחר כך הופכים לחום-אפרפר. הברושים יכולים לחיות הרבה מאוד שנים. יש עצים בני מאות ואלפי שנים.

בארץ שרדו מעט ברושים בר. נמצאו אוכלוסיות בהר החרמון ובנחל בצת, ובפארק אלונה יש ברוש מאוד עבה.

במקרא מופיע שם של עץ שנקרא "ברוש". רוב החוקרים חושבים שזה אולי לא אותו ברוש, אלא ערער. אז יש דעות שונות לגבי מי זה באמת.

הברוש קשור לאבל ולבתי קברות. אנשים נטעו אותו ליד קברים כבר מזמן. במיתוס עתיק תואר נער שהפך לעץ ברוש כדי להביע עצב גדול.