ג'חנון (בתימנית: جَحْنُون) הוא מאכל יהודי-תימני שמקורו בעיר עדן. בג'חנון משתמשים בבצק עלים שנוצר מקמח מלא ושלב של סאמנה, חמאה מזוקקת (שמן מעובד שנותן טעם עשיר). הבצק מקופל ומגלגלים אותו לצורת גליל דק של כ־3 ס"מ בקוטר.
את הג'חנון אופים באפייה איטית וסמויה, בתוך סיר בטמפרטורה נמוכה של פחות מ‑100 מעלות צלזיוס, למשך 8, 12 שעות. לפעמים מוסיפים לסיר סילאן, דבש תמרים, להעשיר את הטעם. במקור הכינו אותו בקמח מלא, אך כשעלו יהודי תימן לישראל השתמשו לעיתים בקמח לבן ובממרגרינה בגלל מחסור בחמאה וקמח מלא.
יש כמה סברות למוצא המנה: ייתכן שהיא הובאה על ידי יהודים שהגיעו מאסיה הקטנה, אחרים קושרים אותה למגורשי ספרד ופורטוגל, וחלק רואים מקור בקהילות יהודיות מהודו. המנה לא הייתה נפוצה בצנעא ובצפון תימן.
במסורת התימנית הכינו את הג'חנון בערב שבת והוא נאכל ב"סעודת יצחק", ארוחת הבוקר־צוהריים השבתית. בעדן נהגו להגיש לידו ריבות, חלווה או סוכר. בישראל ג'חנון נאכל כל השבוע; משפחות מסורתיות מייצרות ומוכרות אותו בהזמנה מראש ביום השבת. נהוג לאכול אותו מתוק או מלוח, עם עגבניות מרוסקות, סחוג, ממרח חריף, וביצה קשה חומה שבושלה יחד איתו. היום אפשר גם לקנות ג'חנון קפוא כמוצר מזון כללי.
ג'חנון הוא מאפה מתגלגל מהמטבח התימני. שמו בתימנית הוא جَحْنُون. את הבצק מכינים מקמח וחמאה מזוקקת שנקראת סאמנה. סאמנה היא שומן עם טעם חזק.
מגלגלים את הבצק לצינור דק ואז אופים אותו לאט מאוד בסיר. האפייה איטית מאוד והיא נמשכת 8, 12 שעות. לפעמים מוסיפים סילאן. סילאן זה דבש תמרים.
בעדן אכלו אותו בשבת בבוקר בארוחה שנקראת סעודת יצחק. שם גם הגישו לידו ריבות או חלווה, ממרחים מתוקים. בישראל אוכלים ג'חנון בכל השבוע. משפחות רבות עושים אותו ומוכרות אותו בהזמנה.
בישראל נהוג לאכול ג'חנון עם עגבניות מרוסקות, סחוג, רוטב חריף, וביצה קשה חומה שהבישלו איתו. היום גם מוכרים ג'חנון קפוא בסופר.
תגובות גולשים