גדעון האוזנר

גדעון מקס האוזנר נולד ב־1915 בלבוב, וחי שם עד שחזרתו המשפחה לארץ ב־1927. הוא גדל בתל אביב, למד בגימנסיה הרצליה והצטרף להגנה, ארגון ההגנה היהודית של התקופה.

למד פילוסופיה ומשפטים באוניברסיטה העברית ובבית הספר המנדטורי למשפטים. ב־26 במאי 1940 קיבל אזרחות פלשתינאית (אזרח ארץ ישראל בתקופה המנדט).

ב־1960 מונה ליועץ המשפטי לממשלה (היועץ המשפטי לממשלה, עורך הדין שמייעץ לממשלה ומייצג אותה בעניינים משפטיים). בתפקידו טיפל בפרשיות בולטות, וביניהן חשיפת זיוף בפרשת "העסק הביש". גילוי זה חשף שהאשמות נגד חיילים ואחרים היו מבוססות על זיופים, ותרם להתפטרותו של דוד בן־גוריון ב־1963.

במהלך כהונתו התעוררו חילוקי דעות על סמכויות היועץ מול שר המשפטים. מחלוקת זו הובילה למינוי ועדת משפטנים בראשותו של השופט שמעון אגרנט. הוועדה קבעה שהיועץ המשפטי עצמאי בהחלטות העמדת החשודים לדין, אך עליו להתייעץ עם שר המשפטים בנושאים חשובים.

הסכסוכים עם הממשלה הובילו להתפטרותו של האוזנר ב־1963. לאחר מכן נכנס לפוליטיקה, כיהן כחבר כנסת וכשר בלי תיק בממשלות שונות.

האירוע המרכזי בקריירה של האוזנר היה היותו התובע הראשי במשפט אדולף אייכמן ב־1961. צוות התביעה עבד על כמויות עצומות של חומר, כולל תמלילי נירנברג ומקורות על השואה. האוזנר עבד בתקופה ארוכה בבידוד כדי להכין את הראיות ואת נאום הפתיחה.

המשפט חשף בפומבי את זוועות השואה בפני החברה הישראלית. אייכמן הורשע ונגזר עליו עונש מוות. האוזנר רצה שהמשפט יקרב את הציבור להבנת היקף האסון, ובחר עדים שיספרו על שלבי ההשמדה ועל מה שהם ראו.

בבחירות 1965 נבחר לכנסת ברשימת הליברלים העצמאיים. כיהן בכנסת במשך מספר כנסות, ושימש כשר בלי תיק בממשלות של גולדה מאיר ויצחק רבין.

הוא נבחר עם המפלגה במצבים של עליה וירידה בפופולריות, ולבסוף המפלגה כמעט קרסה והוא נשאר כמנדט יחיד. בתקופות מאוחרות יותר הוזכר לשם מינוי לשופט עליון, אך זה לא יצא לפועל.

האוזנר הביע התנגדות להקמת התנחלויות באזורים עם אוכלוסייה ערבית צפופה. יחד עם זאת תמך בחוק יסוד: ירושלים ובכפיפות לעריכת שינויים שישלבו גם תושבים ערבים מסוימים בניהול העיר.

אחרי משפט אייכמן שמו נקשר בהנצחת השואה. בין 1969 ל־1989 היה יושב ראש המועצה הבינלאומית של יד ושם.

כתב מספר ספרים על המשפט והשואה. אחד מספריו באנגלית הפך לרב־מכר ב־1966. ב־1988 פרסם את "השואה בראי המשפט".

האוזנר נפטר ב־15 בנובמבר 1990 ממחלת הסרטן, לאחר שלושה חודשי אשפוז. הוא הותיר את רעייתו, יהודית, ושתי בנות ובן. ילדיו פרסמו בשנת 2022 ספר על פועלו, בשם "כשאייכמן נכנס אלינו הביתה".

על שמו קרויים רחובות ובית ספר בחו"ל, והנצחה במקומות שונים בישראל.

ניצחון בקריירה המשפטית ובמאמצי ההנצחה הביאו לפרסומים רבים, כולל זכרונות וסיכומים משפטיים.

גדעון מקס האוזנר נולד ב־1915 בלבוב. בגיל 12 עלה עם משפחתו לארץ ישראל.

גדל בתל אביב, למד בבית ספר וגימנסיה. אחרילמד משפטים בירושלים.

ב־1960 מונה ליועץ המשפטי לממשלה. יועץ משפטי לממשלה הוא העורך דין הראשי של המדינה.

בשנת 1961 היה התובע הראשי במשפט אדולף אייכמן. הוא קרא ספרים ותמלילי משפטים רבים.

המשפט הראה לעולם חלק מהזוועות של השואה. אייכמן הורשע ונגזר עליו עונש מוות.

אחר כך האוזנר היה חבר כנסת וכשר בלי תיק. המפלגה שלו חלשה בסוף.

הוא אמר שיועץ המשפטי צריך להיות עצמאי בהחלטות חשובות.

בין 1969 ל־1989 היה יושב ראש המועצה הבינלאומית של יד ושם. יד ושם הוא מוזיאון והמקום להנצחת השואה.

הוא כתב ספרים על המשפט והשואה. אחד מהם היה רב־מכר ב־1966.

האוזנר נפטר ב־1990 ממחלת הסרטן. ילדיו כתבו ב־2022 ספר על אביהם.

הוא פרסם מספר ספרים על המשפט והשואה.