גרגרנית יוונית

גַּרְגְּרָנִית יְוָנִית (Trigonella foenum-graecum), נקראת גם חילבה, היא צמח חד-שנתי (צמח שגדל ועובר מחזור חיים בעונה אחת) מתת-משפחת הפרפרניים. זרעי החילבה משמשים כתבלין וכצמח מרפא. לפרחים צבע לבן, הגבעולים זקופים וקצת שעירים, והזרעים צהובים בתוך תרמילים מוארכים. סוג הגרגרנית כולל כ־130 מינים, והמוצא הוא מדרום‑מזרח אירופה וממערב אסיה. המין הזה נפוץ במזרח התיכון, בצפון אפריקה ובמערב אסיה.

הצמח שימש כבר במצרים העתיקה ובסין לטיפולים שונים, כולל חיזוק פוריות, הורדת חום וטיפול בבעיות בכליות. ברפואה היוונית והרומאית השתמשו בו גם כן. בימי הביניים הוא גודל בארץ ישראל ונמצא בשימוש ברפואה המקומית. במקורות היהודיים, כמו המשנה והרמב"ם, מזהים אותו כצמח תבלין ומאכל עתיק. ב־2011 זוהו זרעים מזוהמים שקשורים לפרץ מחלה גדול באירופה.

זרעי החילבה משמשים כתבלין וכחומר להכנת מטבלים. העלים משמשים גם כירק. בחלק מהעדות משתמשים בזרעים כממרח או תוספת לתבשילים. בנוסף משתמשים בחילבה כחומר ניחוח וכבבסיס לתחליפים זולים של סירופ מייפל.

במסורת התימנית ובמטבח הקוצ'יני מכינים מטבל חילבה על ידי השריית הזרעים ולטריפתם עם כמון, שום ולימון. במנות תימניות הוא נאכל עם פיתה תימנית, לחוח, ג'חנון או כובאנה. בהודי הצמח ידוע בשם methi; עלים מיובשים נקראים kasuri methi. החילבה גם משולבת בתערובות תבלין קיימות, ובממרח העמבה שמכינים עם מנגו.

ברפואה העממית השתמשו בחילבה להרחבת תפקודים שונים: חיזוק כללי, הורדת סוכר בדם, הגברת ייצור חלב אצל מניקות, והקלה בכאבי בטן ובעיות שונות. כיום יש מעט עדויות איכותיות על יתרונות רפואיים. כמה מחקרים מצביעים על ירידה ברמת הסוכר בקרב חולי סוכרת, אך רוב המחקרים הם באיכות נמוכה. לגבי הגברת הנקה התוצאות מעורבות ולא חותכות.

בטיחות: בצריכה בכמויות המזון החילבה כנראה בטוחה. במינונים גבוהים כתוספים עלולות להופיע תופעות לוואי: שלשול, בחילה, סחרחורת, כאבי ראש ונפילה ברמת הסוכר בדם. דווחו מקרים נדירים של רעילות לכבד. לא מומלץ לתת תוספי חילבה לילדים. צריכה גבוהה במהלך ההריון עלולה להיות מסוכנת ולתרום להפסקת הריון.

מרכיבים: זרעי החילבה מכילים אלקלואידים (כמו טריגונלין, חומר שנותן ריח וטעם), ספונינים, סטרואידים, פלבונואידים, שמנים ריחניים, חומצות אמינו, ויטמינים (A, B, C) ומינרלים כגון סידן וברזל.

הצמח מוזכר במשנה ובפירושים עתיקים, ונשמר כמסורת תבלין חשוב בקהילות כמו יהודי תימן.

חילבה (Trigonella foenum-graecum) היא צמח קטן. צמח חד-שנתי אומר שגדל בעונה אחת בלבד. לפרחים יש צבע לבן. הזרעים צהובים והם נמצאים בתוך תרמיל.

החילבה הייתה בשימוש כבר בעת העתיקה. מצרים וסין השתמשו בה לרפואה ולמאכלים. גם בספרים יהודיים עתיקים היא מוזכרת.

הזרעים משמשים כתבלין. העלים משמשים גם כירק. בחלק מהמקומות מכינים מטבל או ממרח מהזרעים.

בתימן וליד הקהילות ההודיות מכינים מטבל חילבה. את הזרעים משרים במים, טוחנים ומערבבים עם כמון, שום ולימון. בהודו קוראים לעלים "מתי" (methi). החילבה גם חלק מתערובות לתבלינים ולממרחי מנגו בשם עמבה.

אנשים השתמשו בחילבה לעזרה בכמה בעיות רפואיות. היום המחקרים לא ברורים מאוד. יש מעט ראיות שהחילבה יכולה להפחית קצת סוכר בדם.

בטיחות: בחשיבה רגילה במזון החילבה בטוחה. תוספי חילבה במינון גבוה יכולים לגרום לכאבי בטן, שלשול או סחרחורת. אסור לתת תוספים לילדים. נשים בהריון צריכות להיזהר וללא שימוש בכמויות גדולות.

זרעים מכילים חומר בשם טריגונלין. טריגונלין נותן לחילבה ריח וטעם מיוחד. יש בחילבה גם ויטמינים ומינרלים כמו ברזל.