דוחן

דוחן הוא כינוי לקבוצת דגנים חד-שנתיים עם זרעים קטנים. דגנים חד-שנתיים הם צמחים שמסיימים את מחזור חייהם בתוך שנה אחת. הדוחן אינו קבוצה טקסונומית רשמית, ורוב המינים שייכים לתת-המשפחה Panicoideae, קבוצה בתוך משפחת הדגניים.

הדלוחן גדל בעיקר באזורים עם תנאים קשים לחקלאות. זנים שונים משמשים מזון לאדם במדינות כמו הודו, אתיופיה וסין, ובמספר מדינות אפריקאיות. טף (טף הוא סוג של דוחן) משמש להכנת אינג'רה, הלחם האתיופי. דוחן נכנס למאכלים רבים, דייסות, תבשילים, לחמים ואפילו בירה. בנוסף משמש הדוחן כמספוא לבעלי חיים, במיוחד במדינות המערביות וברוסיה.

דוחן מצליח לצמוח באזורים צחיחים, בכמויות משקעים נמוכות, ובקרקעות דלות בחומרים מזינים.

מיני דוחן עשירים בזרחן, ברזל, סידן, וויטמינים B2 ו-B3. הזרעים נקלטים כתחליף לחיטה אצל חולי צליאק, אנשים הרגישים לגלוטן, החלבון שבחיטה. בדוחן יש לציטין, חומצה פיטית וחומצות אמינו. מחקרים מצביעים על יכולת להוריד רמות כולסטרול, ולעזור בהפחתת אובדן שיער במהלך טיפולים כימותרפיים.

הדוחן מוזכר פעם אחת במקרא, ברשימת לחמים שאכל הנביא יחזקאל. תרגומים ועורכים קדומים זיהו אותו עם Panicum miliaceum, וכך גם פרשנים בימי הביניים. בגמרא הדוחן מופיע כמה פעמים, ולעיתים משווים אותו לאורז. יש מחלוקות בין הפרשנים לגבי זהותו המדויקת, וקיימו הצעות נוספות כמו Panicum italicum ו-Sorghum bicolor. הראיות הארכאולוגיות אינן חד־משמעיות, ולכן נמתח העדפת זיהוי לפי המסורת העתיקה.

דוחן הוא שם לקבוצה של דגנים עם זרעים קטנים. דגנים חד-שנתיים גדלים ונקצרים בשנה אחת.

דוחן משמש למזון של אנשים ולמספוא של בעלי חיים. אנשים אוכלים דוחן בהודו, באתיופיה ובסין. מטעמים מדועאיים כוללים דייסה, לחם ובירה. טף הוא סוג דוחן שמכינים ממנו אינג'רה, לחם אתיופי.

דוחן גדל גם במקום יבש. הוא צריך מעט גשם ויכול לצמוח באדמה ענייה.

דוחן מכיל זרחן, ברזל, סידן, ויטמינים B2 ו-B3. דוחן אינו מכיל גלוטן. גלוטן הוא חלבון שבחיטה. לכן דוחן יכול להתאים לאנשים עם צליאק. דוחן יכול גם לעזור להוריד מעט את הכולסטרול.

בדת היהודית הדוחן מוזכר פעם אחת במקרא, ברשימת לחמים שאכל יחזקאל. חכמים קדומים זיהו אותו כפי שאנו קוראים לו היום.