דטרמיניזם

דטרמיניזם (כּוֹרְחָנוּת) היא התפיסה שלפיה כל אירוע, פעולה או מחשבה נקבעים על ידי אירועים קודמים. כלומר, לכל דבר יש סיבה אחת או שרשרת סיבות שהובילו אליו.

אריסטו בדק את הבעיה הלוגית של עתידיות והעלה את רעיון "חוק השלישי הנמנע", כל טענה נכונה או שקרית, ואין אפשרות שלישית. אם טענה על העתיד היא כבר היום נכונה או שקרית, זה מרמז שהעתיד קבוע.

רעיון מרכזי בדטרמיניזם הוא סיבתיות: לכל אירוע יש גורמים שגרמו לו. פילוסופים שהאמינו בכך אמרו שאם נעקוב אחורה בשרשרת הסיבות, אפשר להגיע ל"מניע ראשון", סיבה ראשונית שממנה הכול התחיל. חלק זיהו אותה עם אלוהים, אחרים עם המפץ הגדול.
דמוקריטוס, מהפילוסופים הקדומים, חשב שהתנהגות האטומים היא נחוצה כתוצאה מסיבותיה.

גישה נוספת מבחינה על המעשה כמובא לעברו, כלומר לכל פעולה יש תוצאה או מטרה. אם יודעים מספיק פרטים על המצב ההווה, תאורטית אפשר לחזות את העתיד. זו נקודת ההבחנה מול פטליזם (אמונה בגורל), שמדבר על תוצאה ידועה ולא על השתלשלות ההווה.
בהשקפה דטרמיניסטית הבחירה החופשית היא אשליה: גם התלבטות היא תהליך שמניעיו קודמים לה.

ברעיונות דתיים, אם אלוהים יודע ויכול הכול, נראה שהכול נקבע מראש. לייבניץ במאה ה-18 טען שהאל בחר בעולם שהוא "הטוב מבין העולמות האפשריים". וולטר ביקר גישה זו בספרו "קנדיד" אחרי רעידת אדמה בליסבון.
הבעיה הדתית היא שבאם אין בחירה חופשית, קשה להטיל על האדם אחריות מוסרית ועונש.
ביהדות התמודדו עם זה: למשל בקהלת יש אמירות שמדברות על שמירה ותכנים קבועים. בחז"ל נמצאות ניסוחים שונים כמו "הכל צפוי והרשות נתונה", רעיון מורכב שמנסה לשלב ידיעה אלוהית ובחירה אנושית.

מדענים כמו פייר-סימון לפלס הציעו רעיון קיצוני: אם היינו יודעים את כל הנתונים וחוקי הטבע, מחשב חזק היה יכול לחזות הכול. מכניקת הקוונטים (תורת חלקיקים שמטפלת בתופעות קטנות) הציגה הסתברותיות, תוצאות אינן ודאיות אלא הסתברותיות. איינשטיין התנגד לכך ואמר "אלוהים לא משחק בקוביות".
עם זאת, יש הגדרות של דטרמיניזם קוונטי שמחליפות ודאות בחיזוי הסתברויות מדויקות.

סוציולוגים מצביעים על בעיה נוספת: דטרמיניזם עלול למחוק את חופש הבחירה של הפרט. הם גם מבקרים דעות כמו דטרמיניזם טכנולוגי, הטענה שהשינויים החברתיים, למשל המהפכה התעשייתית, היו בלתי נמנעים בגלל הטכנולוגיה. המחקר ההיסטורי מצביע על חשיבות גורמים חברתיים, כלכליים והיסטוריים שלא נלקחים בחשבון בתזה הפשוטה הזו.

דטרמיניזם או כורחנות אומר שהכל כבר נקבע על ידי דברים קודמים. כלומר, לכל דבר יש סיבה.

אריסטו אמר שכל משפט נכון או לא נכון. מכאן שאם משפט על העתיד כבר נכון, העתיד נראה קבוע.

הרעיון המרכזי הוא שסיבות עוקבות סיבות. אם נעקוב אחורה, אפשר למצוא "מניע ראשון", הסיבה הראשונה. אנשים ראו בו לפעמים את אלוהים או את המפץ הגדול.
דמוקריטוס, פילוסוף עתיק, דיבר על אטומים (חלקיקים קטנים) שהרוחב שלהם נגרם על ידי סיבות.

יש שאומרים שלכל פעולה יש תוצאה או מטרה. לכן, אם יודעים את כל הדברים על המציאות, אפשר לנחש מה יקרה.
דטרמיניזם שונה מפטליזם (רעיון של גורל) כי הוא מדבר על כך שההווה עצמו קבוע.

במחשבה דתית, אם אלוהים יודע הכול, הרי כל מה שקורה נקבע מראש. זה יוצר קושי: איך נשפט אנשים על מעשיהם אם הם לא בחרו באמת?
ביהדות יש מחשבות שונות. חז"ל אמרו גם "הכל צפוי והרשות נתונה", כלומר יש מקום לבחירה.

לפלס אמר שאם היינו יודעים הכול, היינו יכולים לחשב את העתיד. אבל מדע החלקיקים, שמדבר על דברים זעירים, מראה שגם יש חוסר ודאות. איינשטיין לא אהב את זה.
מדענים מדברים גם על חיזוי הסתברויות במקום ודאות.

חוקרי החברה אומרים שדטרמיניזם מקטין את כוח הבחירה של אנשים. גם רעיונות כמו "דטרמיניזם טכנולוגי" נבדקים: השינויים גדולים בחברה לא קרו רק בגלל המצאות טכנולוגיות.