דיוטימה (מיוונית: διοτίμα), המוכרת גם כ"דיוטימה ממנטיניאה", היא דמות בדיאלוג ההיסטורי "המשתה" של אפלטון. חלק מהחוקרים סבורים שהיא הייתה אישה אמיתית שחיה אז.
דיוטימה מלמדת את סוקרטס תורת אהבה שמבוססת על רעיון מרכזי: ארוס נולד מפורוס ופניה, שפע (פורוס) וחוסר (פניה). ארוס הוא דימון; דימונים הם ישויות ממעין תווך בין האלים ובין בני האדם. תפקידו של ארוס הוא לקשר ולתווך בין עולם האלים לעולם האנשים.
דיוטימה מציגה "דרך" של שישה שלבים באהבה. הדרך מתחילה מההתענגות החושית ומאהבת היופי החיצוני. בהמשך האהבה מתרוממת לאהבת הלב ולאהבת השכל. בשלב הגבוה מגיעים לאהבת הרוח ולמציאת היופי עצמו, צורת היופי שאינה משתנה. בשלב האחרון, לפי דיוטימה, האדם רואה את היפה כפי שהוא באמת. ההשגה הזו מותירה רושם של קביעות ועקביות ועל־פי דבריה היא מקרבת סוג של חיי־נצח רוחניים.
המקור היחיד שמזכיר את דיוטימה הוא "המשתה" של אפלטון. אין מקור חיצוני שמאשר בוודאות את קיומה. יש חוקרים שמצביעים על כמה טיעונים בעד אמיתותה: למשל שהשימוש בשם בדמות כזו אצל אפלטון נדיר, ויש עדויות מוקדמות שלא עוררו ספק רב. לעומתם, אין ראיות חיצוניות חזקות, ולכן רבים רואים בה דמות ספרותית או דמות מעורבת במקוריות פילוסופית.
כמה חוקרים הציעו השערות מרחיקות, כמו זהותה של דיוטימה עם דמויות אחרות מתקופתו (למשל אספאסיה). טיעונים אלה שנויים במחלוקת ומבוססים בעיקר על פירושים בדיאלוג עצמו.
מחוץ לפילוסופיה של אפלטון הופיעה דיוטימה כשם בדוי ביצירות מודרניות. בפרט, פרידריך הלדרלין השתמש בשם זה ב'היפריון', שם היא כינוי ל'סוזטה (בורקנשטיין) גונטרד'. גם ברומן של רוברט מוסיל "האיש בלא תכונות" מופיעה דמות בשם זה.
דיוטימה היא דמות שמופיעה ב"המשתה" של אפלטון. ייתכן שהיא הייתה אישה אמיתית.
דיוטימה לימדה את סוקרטס על ארוס. ארוס הוא כוח של אהבה. לפי דיוטימה, ארוס נוצר מהשילוב של שפע וחוסר. היא קראה לארוס דמון. דמון כאן פירושו יצור שמחבר בין האלים לאנשים.
היא תארה דרך של שישה שלבים באהבה. בתחילה אוהבים מישהו בגלל הגוף. אחר כך האהבה נעשית עמוקה יותר ונוגעת ללב ולשכל. בסוף מגיעים לאהבה של היופי עצמו. מי שמגיע לשלב הזה מבחין ביופי תמידי.
מקור היחיד לדברים עליה הוא הדיאלוג של אפלטון. לא יודעים בוודאות אם היא חיה באמת. חוקרים סבורים דברים שונים.
הסופרים השתמשו בשם דיוטימה גם בספרים אחרים. למשל ב'היפריון' של הלדרלין וב"האיש בלא תכונות" של מוסיל.
תגובות גולשים