דמאי

דמאי הם תבואה או פירות שנלקחו מעם הארץ, ואין ודאות שהופרשו מהם תרומות ומעשרות. (תרומה ומעשרות, חלקים מהיבול שמופרשים לפי ההלכה כמתנה לכהן וללוי ולעזרת הנזקקים.)

על פי תקנת חז"ל, מי שלוקח גידולי קרקע מעם הארץ חייב לעשרם מחמת ספק. התקנה מופיעה במשנה ובתלמוד, והרמב"ם התייחס אליה בפירוט.

בתלמוד ניתנה הקלה: אף שרוב אנשי הארץ כן מעשרין, יש חשש ספק ולכן צריך להחשיב את התבואה כדמאי ולעשרה. לכן התירו להשתמש בדמאי לאוכלים ולעניים. אם מאכילים אורחים או עניים בדמאי, צריך להודיע זאת, והם יכולים להפריש מעשר אם ירצו.

בניגוד לטבל (טבל, תבואה שבידוע שלא הופרש ממנה מעשר), הדמאי נחשב ראוי לאכילה. אפשר להשתמש בדמאי לעירוב חצרות ולעירוב תבשילין (כללים הלכתיים המאפשרים עשיית מלאכה בשבת), ולמעשה מותר לאכולו בדרך כלל.

לא מקובל להפריש מעשרות מתבואה דמאי מאחת על אחרת, גם אם שתי התבואות דמאי. יש חשש שאחת מהן כבר הופרשה ממנה מעשרות והשנייה לא, ולכן אי אפשר להעביר מפרש אחד על השני.

הפרשת התרומות והמעשרות מדמאי שונה מזו של טבל ודאי:
- תרומה גדולה: מדמאי אין צורך להפריש תרומה גדולה, כי בני הארץ הקפידו עליה.
- מעשר ראשון ומעשר עני: חייבים לקרוא להם בשם (להחיל עליהם את המעשר), אבל לא חייבים לתתם בפועל ללוי או לעני. הלוי והעני צריכים להראות שהמעשרות לא הופרשו כדי לקבלן. מעשר ראשון ומעשר עני אינם קדושים, ולכן מותר לאכולם ליהודים.
- תרומת מעשר: יש להשאיר ולתת לכהן, כי אסור לאדם שאינו כהן לאכולה.
- מעשר שני: צריך לקרוא לו שם ולצרוך אותו בירושלים, ותיקנו להפרישו לעתים כי בעליו בדרך כלל אוכלים אותו בעצמם.

יש חילוקי דעות בין פוסקים האם תקנת הדמאי חלה כיום. הרב אברהם ישעיהו קרליץ (החזון איש) סבר שהיא עדיין נוהגת, ולכן קונה בשוק חייב להפריש מעשרות כאילו זה דמאי. לעומתו, הרב שלמה זלמן אוירבך (מנחת שלמה) סבר שבעת הזאת התקנה לא ממש בשימוש.

היו כמה הסברות לשורש המילה "דמאי": חלקן מקשרות אותה ל"עם הארץ" (הקשר למי שהיו מעשרין פחות), וחלקן מקשרות אותה למושג של ספק.

דמאי זה פירות או תבואה שקנו מהעם, ולא בטוח שהופרשו מהם מעשרות. מעשרות הם חלקים שנותנים לפי ההלכה.

חז"ל אמרו שמי שקונה מהעם צריך להפריש מעשר בגלל ספק. זה מופיע במשנה ובתלמוד.

התלמוד אפשר להשתמש בדמאי לאוכל ולעזרה לעניים. אם מאכילים מישהו בדמאי, צריך להגיד לו. דמאי נחשב איכיל, ולא כמו טבל שנודע שהוא לא עושר.

מדמאי לא מפרישים תרומה גדולה. מעשר ראשון ומעשר עני צריך לקרוא להם בשם, אבל לא תמיד נותנים אותם. תרומת מעשר כן נותנים לכהן. מעשר שני צריך לאכול אותו בירושלים.

רב אחד (החזון איש) אמר שהכלל עדיין חל היום. רב אחר (מנחת שלמה) אמר שכרגע זה פחות פועל.

יש דעות שונות למה המילה דמאי נקראת כך. חלק חושבים שזה קשור ל"עם הארץ" וחלק חושבים שזה קשור לספק.